מנהיגות חברתית צריכה ליצור תשתית

מדינה חזקה משקיעה בביטחון ובתשתיות, אבל מדינה חזקה לאורך זמן נמדדת ביכולת שלה לבנות קהילות חזקות שמחזיקות את החברה מבפנים.

קהילה חזקה לא נוצרת בכותרות העיתונים, היא נוצרת במקום שבו החיים קורים באמת: ברשות המקומית. שם הילדים נכנסים למערכת החינוך, שם נפתחים עסקים קטנים, שם מתקיימים חיי התרבות והספורט, ושם גם מורגשת הבדידות, תחושת חוסר האונים ואוזלת היד - כשאין שירות, כשאין מענה וכשאין תשתית.

בעוד המדינה, כמערכת אדירה, רחוקה מרוב האנשים ביום-יום, הרשות המקומית פוגשת אותם בכל צעד: בגני הילדים ובבתי הספר, במועדוני הנוער ובמתנ"סים, בגנים הציבוריים, במדרכות, באולמות הספורט, בשירותי הרווחה, בקשר הישיר לקשישים, לנכים ולמשפחות במצוקה. מי שרוצה לחזק את החברה הישראלית חייב לחזק את השלטון המקומי. בלי רשות מקומית מתפקדת אין אמון, אין שייכות, ואין תחושת קהילה.

גוף לאומי כמו מפעל הפיס אינו רק מנוע כלכלי שמייצר תקציבים ופרויקטים, הוא שחקן חברתי שיש לו אחריות. הכסף שהוא מייצר הוא לא רק שורה בדוח אלא כלי לעיצוב המציאות. ליצירת הזדמנויות שוות ומרחבי חיים הוגנים בכל הארץ; במרכז ובפריפריה, בעיר גדולה ובמועצה אזורית קטנה שהכנסות הארנונה שלה דלות.

בעידן של משברים חברתיים, קיטוב ואלימות גוברת ברחוב ובבתי הספר, השאלה אינה אם גוף כזה "עוזר" לרשויות המקומיות מתוך נדיבות. השאלה היא אם הוא מבין כי הוא שותף ליסודות החוזה החברתי בישראל: אם הוא מפנה משאבים, קשב ותכנון לטובת חיזוק השלטון המקומי, אשר בתחומו מתרחש המפגש האמיתי בין האזרח למדינה.

כאשר גוף לאומי בוחר להשקיע ברשויות המקומיות, הוא בעצם אומר: הקהילה אינה מובנת מאליה. צריך לתכנן אותה, לבנות אותה ואז לחזק אותה לאורך זמן. לא ייתכן שילד בעיר אחת יגדל עם ספרייה פעילה, מתנ"ס, מרכז נוער ומרחבים ציבוריים מטופחים, וילד ביישוב אחר ירגיש שנשכח מאחור. לא ייתכן שהמקום שבו נולדת מכריע אם יהיו לך הזדמנויות, או שתיאלץ להסתפק במינימום שיקבע את גבולות האפשרי בחייך.

אי-שוויון אזורי אינו "כוח טבע". הוא תוצאה של החלטות - איפה להשקיע, את מי לחזק, למי להקשיב. אחריות חברתית אינה סיסמה יפה בדוח אחריות תאגידית, אלא מדיניות: תקציבים, פרויקטים ותעדוף עקבי לאורך זמן. קהילה לא נוצרת בטקס חנוכת מבנה או בפוסט חגיגי ברשתות - היא נוצרת מרצף של מפגשים, תשתיות ושותפויות עמוקות.

השקעה חכמה בשלטון המקומי צריכה לכלול בנייה וחיזוק מוסדות קהילה - מתנ"סים, ספריות, מרכזי נוער ותרבות, אולמות ספורט ומגרשים מוארים, מרכזי צעירים ומרכזי יום לקשישים. יש לתת עדיפות ליישובים חלשים כלכלית, כך שהזכות לקהילה חזקה לא תהיה פריבילגיה של כתובת דואר, אלא זכות אזרחית בסיסית בכל מקום.

שותפות אסטרטגית עם ראשי רשויות היא לא רק "צ'ק ופתיחת מבנה", אלא חשיבה משותפת על צורכי הקהילה המקומית לעשור קדימה: חינוך, תרבות, מרחב ציבורי בטוח ומחבר. כשילד או ילדה נכנסים למרכז צעירים פעיל במקום לשוטט ברחוב, כשקשיש מוצא מסגרת קבועה למפגש ולא נשאר לבד בבית, כשהורה מרגיש שהרשות רואה אותו ולא משאירה אותו להתמודד לבד - שם נוצר אמון, שם נבנית קהילה חזקה.

זה לא "עוד" פרויקט קהילתי, זו תשתית חברתית שמונעת בדידות, קיצוניות ואלימות. במציאות הישראלית, כשסדר היום נסב על פערים, מחאות, משילות ואמון ציבורי, חוזק הרשויות המקומיות הוא קו החזית של החוסן החברתי.

הכותב הוא יו"ר מפעל הפיס