גיוס החרדים: סוכני הכאוס רק משתמשים במשבר

העיתונאי ישי פרידמן הגיש לציבור, באמצעות "מודיעין גלוי" מהרשתות החברתיות, הצצה לתוככי הסכסכנות (או הטרלות בלשון הרשתות) של "מחאת קפלן" בקרב החרדים.

איילת השחר סיידוף, מנהיגת ארגון מחאה, הוקלטה מתפארת ב"הישגיה" בפירוק החברה החרדית: "תראו היום באיזה סכסוכים הם, זה לא קרה מעצמו (אלא) בשנתיים של עבודה של מכונת רעל מאחורי הקלעים", ומוסיפה: "אחת מהמטרות הייתה לעשות כאוס ברחוב החרדי". תומכים לכאורה אלה בגיוס חרדים בעצם אינם תומכים בו בכלל, אלא רק משתמשים במשבר הגיוס כסוכני כאוס. אמנם אין בידינו הוכחות ישירות לכך, אבל הם חתרו כנראה לחזק את התנגדותן של קבוצות כמו חסידות גור, חסידויות אחרות ו"הפלג הירושלמי" לגיוס כלשהו.

וזאת לא השערה מרחיקת לכת ששיטות הפעולה הן פשקווילים מסיתים שהם מפיצים נגד תנועות חב"ד וש"ס, ונגד רבני הזרם המרכזי של הליטאים, עקב היערכותם לתמוך בחוק גיוס שירחיב את השתתפות החרדים בהגנה על מדינת ישראל. אלו שיטות פעולה מוכרות היטב מ"ספר הלימוד" הישן והרע של החתרנות הקומוניסטית. כולנו סבלנו משיטות דומות בזמן משבר החטופים, בניצוח "יועצים אסטרטגיים" ירודים מכל בחינה מוסרית.

בעת ובעונה אחת לא מפסיקים להתלונן על "מכונת רעל" ימנית ועסוקים עד צוואר בתעמולה מפרקת. בכל אופן, בפתרון כלשהו לבעיית הגיוס המדאיבה הם אינם מעוניינים, כמו שחשף פרידמן. ברור שהאחריות הראשונית לעובדה שמעט חרדים התגייסו עד כה להגנת מדינתם רובצת על רוב הנהגת הרבנים החרדים לדורותיה, עד הנוכחית. היא העדיפה הסתגרות שמרנית על פני השתתפות בהגנת הארץ. בתחילה, בשנות ההנהגה של בן־גוריון ויורשיו ושל בגין ויורשיו, זה היה נסבל בקושי.

ובכל זאת, ההנהגה הלאומית והצבאית העדיפה להתעלם מהפצע החברתי החמור הזה, מפני שכל עוד החרדים לא התגייסו, ההנהגה לא נתבעה לפתוח בצבא אגף חרדי שימנע חילון של חיילים חרדים ויתנגש עם שירות נשים בצה"ל (כך בייחוד כשההנהגה התמכרה לרעיון "הצבא הקטן" ולכן הצבא גם אִפשר השתמטות של חילונים); ואילו החרדים עוד לא הגיעו לשיעורם הנוכחי באוכלוסייה ולפריסתם הנוכחית בארץ, ולכן שגו באשליות על השתמרות בועה חרדית "אוטונומית" בירושלים ובבני ברק. כל זה השתנה, והמלחמה עוד האיצה את ההכרח בשינוי.

לבסוף, רוב הרבנים הליטאים הבינו את ההכרח, ועימם ש"ס וחב"ד (בניהן ממילא התגייסו במידה רבה יותר). בהנהגתם התחיל הציבור החרדי ברובו להבין שהסתגרות מהצבא לא תועיל עכשיו לשמירה על הערכים השמרניים ועל לימוד התורה. היא תסכנם ועלולה להוליך רבים להמרות את פי הרבנים ולהתגייס, או להוליך רבים אחרים למעצרים, לאובדן זכויות ולשקיעה בעוני חמור יותר כתוצאה מההסתגרות. אכן, התנגדות גוברת להשתמטות מגיוס והאיום במעצר ובייבוש תקציבי של חרדים ושל מוסדות חרדיים, ואולי גם ימי המלחמה, הם שהמחישו היטב להנהגת הרבנים שפטור גורף מגיוס אינו אפשרי עוד. אבל זה עניין של מידה - דעת הקהל ונסיבות המלחמה, מעצרים וייבוש תקציבי, כוחם יפה כל עוד לא דוחקים את החרדים לקיר, כלומר כל עוד אין איום לעקור את לומדי התורה המובהקים מתלמודם וכל עוד הצבא מתאים עצמו לשירות חרדים. הפרזות, כתביעת ראשי האופוזיציה, או כתביעת מועמדים חסרי אחריות המציעים סנקציות כשלילת זכות הצבעה, למשל, רק יזרעו כאוס בישראל, יערערו את המדינה - ולא יחזקו אותה. הסכסכנות של "מחאת קפלן" ושל ראשי האופוזיציה היא דרך ללא מוצא. אנחנו זקוקים לריפוי הפצע. לא להחמרתו.

יש לקוות שחוק הגיוס שיחוקק יביא לשורות הצבא הסדיר חלק נכבד ממחזורי החרדים הצעירים.