מתחת לרדאר: הקהילה הישראלית באמריקה הפכה למעצמה

השבוע התקיים הכנס השנתי של ארגון הקהילה הישראלית־אמריקנית (IAC). בימים של הצפת אירועים, מתיחות ביטחונית וחשש מתקיפה איראנית, הכינוס עבר כמעט מתחת לרדאר התקשורתי.

"ממשלות זרות מעורבות": בכירים אמריקנים - על האנטישמיות ומקורותיה

אלא שהשקט היחסי רחוק מלשקף את המציאות: מדובר באחד הארגונים המשפיעים ביותר בזירה הישראלית-אמריקנית, ובשחקן בעל נוכחות גוברת בפוליטיקה האמריקנית. הארגון הוקם לפני כמעט עשרים שנה, בתקופה שבה הקהילה הישראלית בארה"ב היתה מפוזרת, לא מאורגנת ולעיתים אף בלתי נראית.

הגירה שיש להצניע

ישראלים שחיו בארה״ב לא תמיד התקבלו בזרועות פתוחות בקהילה היהודית־אמריקנית הוותיקה, ובמקביל לא זכו לאהדה או לפרגון מצד החברה הישראלית שנותרה בארץ. עצם ההגירה נתפסה אז כמעשה שיש להצניע, והביטוי השיפוטי "יורדים" ליווה רבים מהם.

מעבר לאתגרי ההגירה המוכרים, ישראלים רבים התמודדו עם תחושת בדידות, ללא קהילה תומכת ומסגרת משותפת. על רקע זה נוסד הארגון כמיזם קהילתי־זהותי, כדי לבנות קהילה ישראלית־אמריקנית מאוחדת ומעורבת, לחזק את הזהות הישראלית והיהודית של הדור הבא, ולהעמיק את הקשר עם הקהילה היהודית־אמריקנית ועם מדינת ישראל.

מעורבות פוליטית של ישראלים־אמריקנים, שבעבר נחשבה כמעט לטאבו, הפכה לאחד ממנועי העוצמה של ה־IAC ולעובדה שקשה להתעלם ממנה

בשנותיו הראשונות פעל הארגון בעיקר בזירה החינוכית והקהילתית: הקמת מסגרות חינוך, תוכניות תרבות, טיפוח מנהיגות צעירה ויצירת תחושת שייכות. זה היה תהליך איטי, סבלני, לעיתים כמעט בלתי מורגש, אך כזה שהניח תשתית ארגונית, רעיונית וחברתית.

עם השנים חלו שינויים משמעותיים בחברה היהודית־אמריקנית ובעיקר תמורות רעיוניות ופוליטיות. התחזקות השיח הפרוגרסיבי, התרחקות גוברת מישראל בקרב חלקים מהקהילה היהודית הוותיקה, והתרופפות הקונצנזוס סביב זהות יהודית־ציונית, יצרו ואקום. ה־IAC הצליח להיכנס אליו, כגוף שמציע זהות יהודית־ישראלית ברורה, המחוברת למדינת ישראל ולשיח הציבורי האמריקני גם יחד.

קהילה - ככוח אזרחי

כיום ה־IAC כבר חורג בהרבה מהגדרתו המקורית כארגון קהילתי. מנהיגי מדינת ישראל, מימין ומשמאל, מבקשים את הבמה בכנסיו. בכירי הממשל האמריקני וחברי קונגרס רואים בו כתובת מרכזית לשיח עם הציבור הישראלי־אמריקני, והשפעתו על עיצוב עמדות כלפי ישראל בזירה האמריקנית הולכת ומתרחבת. הארגון מבין היטב את כללי המשחק הפוליטיים בארה"ב: עבודה מול מקבלי החלטות, נוכחות בזירות השפעה ויכולת לתרגם קהילה לכוח אזרחי.

מעורבות פוליטית של ישראלים־אמריקנים, שבעבר נחשבה כמעט לטאבו, הפכה לאחד ממנועי העוצמה של הארגון ולעובדה שקשה להתעלם ממנה.

גם מיקום הכנס בפלורידה, המזוהה עם הנשיא טראמפ, מסמל שינוי מהותי: מעבר מקהילה שמבקשת הכרה, לקהילה שמבינה כוח ויודעת להפעיל אותו. הארגון כבר אינו מתדפק על דלתות, הן נפתחות בפניו. התבוננות בתמורות שחלו במעמדו יכולה ללמד אותנו משהו על השינויים הפנימיים בחברה הישראלית, על הפוליטיקה הישראלית, ובעיקר על מקומם של הישראלים שחיים מעבר לים במציאות הנוכחית.

פרופ' פלדשטיין הוא היסטוריון בחוג ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באונ' אריאל