בין רובינה לרוזוליו: כשמחאה אחת נגמרת בירי והשנייה בנאום

רובינה אמיניאן חלמה להיות מעצבת אופנה מובילה. "אישה צעירה ומלאת שמחת חיים", סיפרו מכריה של בת ה-23, סטודנטית לעיצוב באוניברסיטת בהשתי בטהרן. ברשתות החברתיות אפשר למצוא צילומים שלה - אישה צעירה, יפה, בהירת שיער, שלא חוששת להצטלם ללא כיסוי ראש. ביום חמישי נורתה רובינה למוות במהלך ההפגנות הסוערות בבירה האיראנית. על פי העדויות, הכדור פגע בראשה מאחור, מטווח קרוב.

במשך שעות נאלצו בני משפחתה, שהגיעו מכרמאנשאה, שם הם מתגוררים, לחפש את גופתה בסמוך לאוניברסיטה. "זו לא היתה רק בתי", סיפרה אמה, "ראיתי מאות גופות במו עיניי". גם לאחר זיהויה נמנע מהם לקחת את גופתה, ורק לאחר מאבק ממושך הצליחו לקבל את בתם. אבל כאן לא תם האירוע.

כשהגיעו חזרה לביתם שבכרמאנשאה, הם גילו שכוחות מודיעין של השלטון ממתינים להם שם, ואלה מנעו מהם לקבור את בתם. הם נאלצו לקבור אותה במקום אקראי לאורך הכביש המהיר הסמוך. כשביקשו לקיים טקסי אבל הם פנו למסגדים באזור, אך נענו בשלילה בטענה שנאסר עליהם לארח טקסים כאלו.

במרחק של יומיים ו־1,700 ק"מ, צעירה אמיצה אחרת יצאה להפגין מול שלטון אחר. על בימה מאורגנת, מול פודיום ממותג ועם מערכת הגברה מתקדמת, עמדה נאווה רוזוליו וניסתה לשלהב את ההמון (הגזמתי) שגדש את רחבת עיריית הרצליה.

"שבוע טוב הרצליה!", היא זעקה, כאילו מדובר בערב קיצי בחוף ניצנים. ואז היא החלה לדבר בשבחם של האיראנים המתקוממים: "העם האיראני קם על המשטר שמדכא אותו ובאומץ רב נלחם על חירותו", היא אמרה, ועברה לצטט את יורש העצר האיראני הגולה רזא פהלווי: "מעולם לא ראיתי הזדמנות כמו זו לעבור מעריצות לעתיד דמקורטי. המטרה שלנו היא כבר לא רק לצאת לרחובות, אלא להתכונן לכיבוש והגנה על מרחבים ציבוריים".

הסאבטקסט היה ברור. ואם הוא לא היה ברור - אז באו סוף דבריה, בפרסית ואז בתרגום לעברית: "עם חזק ינצח משטר חלש ועלוב. את שניהם". עדיין לא הבנתם מיהו העם החזק ומיהו המשטר החלש והעלוב? הנה זה בא: "בהצלחה לשותפים שלנו. שני העמים ינצחו את שני המשטרים".

רוזוליו לא לבד. בסוף השבוע מלאה הרשת פעילי מחאה בולטים וחבריהם בתקשורת שחשו הזדהות עם המוחים באיראן. הרי רק עיוור לא רואה את הדמיון בין אלפי הגופות ברחובות טהרן, שיראז ותבריז לבין מעצרם של שבעה מפגינים חמושי מגפון מול ביתו של השר קיש, שבתוך שעות ספורות בית המשפט שחרר אותם.

רק מי שמכחיש את המציאות יפספס את הדמיון בין מנהיג דתי חבוש טורבן שיכול למנות, לפטר ולהוציא להורג את מי שחשקה נפשו, לבין ראש ממשלה שנאלץ להגיע שלוש פעמים בשבוע לבית משפט כנאשם, ושלא יכול למנות נציב שירות מדינה בלי אישור היועצת.

וכמובן - איך אפשר בלי השוואה של מערך משטרי דכאני לסתימת פיות ולהשתקת האמת. מערכת איראנית שברגע סוגרת את האינטרנט ברחבי המדינה, מול ממשלה ישראלית שאפילו לסגור תחנת רדיו צבאית לא מסוגלת בלי אישור של ביהמ"ש העליון.

המפגינים האמיצים באיראן - באמת אמיצים - יוצאים לרחובות יום אחרי יום, ערב אחרי ערב, כשהם יודעים שאולי לא ישובו הביתה. ושגם אם ישובו הביתה, המשטר כבר יודע להגיע אליהם ואל משפחתם אם רק ירצה בכך. ובינתיים, גיבורי הרצליה וקפלן מסיימים עוד הפגנה סוערת עם כוס קפה מול פרק נוסף של "הכוכב הבא".

כמה מכמיר לב יהיה הרגע שבו מפגיני הרל"ב הוותיקים והחדשים יגלו מה באמת חושבים המפגינים האיראנים על האיש השנוא ביותר במחוזות קפלן. "נתניהו הוא האיש הכי פופולרי באיראן, התאהבו בו פה", סיפר מתנגד משטר איראני בראיון לרשת ב'. איזה איש אמיץ.