לפני כשבועיים פרצה מחאה בלב טהרן. מאות סטודנטים בכמה אוניברסיטאות יצאו לרחובות, ואליהם הצטרפו עשרות אלפי אזרחים במרכזים עירוניים ובשווקים מסחריים. הרקע מוכר: יוקר מחיה גואה, אינפלציה משתוללת וקריסה מתמשכת של המטבע המקומי. מציאות כלכלית שמלווה את אזרחי הרפובליקה האסלאמית כבר שנים, ובעוצמה גוברת בחודשים האחרונים.
מאז השתלטות משטר האייתוללות לפני יותר מחמישה עשורים ידעה איראן דיכוי שיטתי של כל מחאה או ניסיון לדרוש רפורמה. די אם נביט בנתון שלפיו דולר אחד שווה כיום כ־1.4 מיליון ריאל איראניים, לעומת כ־820 אלף ריאל בלבד לפני שנה. זו תוצאה של סנקציות בינלאומיות, בידוד מדיני ומניעת סחר חופשי, שמשלמים עליה בראש ובראשונה האזרחים.
בתזמון לא מקרי, במזג אוויר חורפי, כאשר משבר האנרגיה בולט, בחר המשטר להפוך את תנאי מזג האוויר לכלי דיכוי כשהורה על סגירת מרכזים מסחריים והטלת מגבלות תנועה, בטענה כי מזג האוויר הקיצוני מסכן חיי אדם. המטרה האמיתית היא מניעת התפשטות המחאה, כי המשטרה מרגישה איום מאזרחי המדינה יותר מאשר מישראל וארה"ב יחד.
כצפוי, המחאה נתקלה ביד מאוד קשה, והמשטר הטוטליטרי הרובץ על המדינה, אזרחיה ומשאביה חמישה עשורים ברצף אינו בוחל באמצעים. איראן העשירה במשאבי טבע, נפט וטריטוריה, מנוהלת בפועל באמצעות פחד, מעצרים ודיכוי, ועל בסיס ניסיון העבר הסיכוי שהמחאה תתרחב מעבר לטהרן אינו גבוה. סביר להניח שגם הפעם יצליח המשטר לדכאה במהירות, ולרדוף את מוביליה ואת המשתתפים בה, אלא אם מעצמה בינלאומית תתערב.
אין זו המחאה הראשונה באיראן, וכנראה גם לא האחרונה, עד שגורל המשטר יהיה כסופם של משטרים טוטליטריים דומים. לפני כשני עשורים פרצה מחאת סטודנטים רחבת היקף, אך לאחר שבועות ספורים, קורבנות ועצורים היא דוכאה. כך גם במחאה הגדולה לפני כשלוש שנים, שפרצה בעקבות הריגתה של מהסא אמיני, צעירה איראנית שהוכתה למוות בידי "משטרת המוסר" בשל סירובה לעטות רעלה. למרות שהמחאה הגיעה לעשרות ערים המשטר הצליח להשתלט עליה תוך הבטחות ריקות לביטול משטרת המוסר ולמיצוי הדין עם האחראים.
שורש הבעיה באיראן עמוק: היעדר מוחלט של אופוזיציה, ומשטר שנשען על דיכוי מוחלט וביטול כל קול אלטרנטיבי מאז שנות ה־70. ובכל זאת, ההיסטוריה מלמדת כי אכזריות של משטרים אינה ייחודית לאיראן. מדינות ערביות ומערביות חוו משטרים טוטליטריים עד שהעם הגיע לנקודת שבירה והחליט לקחת סיכון כדי להשיג חירות. לא מן הנמנע שתסריט כזה יתרחש גם בטהרן, גם אם סיכוייו בשלב זה נמוכים.
ולנקודה הישראלית: בישראל יש הממהרים לחכך ידיים בהנאה, ולהספיד את המשטר האיראני שראוי להסתלק לטובת העם האיראני ולא לטובת שום גורם אחר. אך כל מעורבות ישראלית, גלויה כסמויה, רק תפגע במובילי מחאה צודקת ובמטרה לגיטימית. חירות, אם תגיע לאיראן, תצטרך לבוא מבפנים ולא בצל דגל זר, ישראלי או אמריקני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו