ארגונים לקיש: "אחריותך אינה טכנית או טקסית - הגן על האקדמיה"

אדוני שר החינוך ויושב ראש המועצה להשכלה גבוהה, לאחרונה פנה ארגון "בשער" אל כלל מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל וביקש לקבל מהם מידע מוסדי על קורסים ויוזמות העוסקים בערכים דמוקרטיים וליברליים, לצורך גיבוש דוח מיפוי והבחנה בין מוסדות אקדמיים העוסקים בנושא לאלה שאינם. "בשער" הוא יוזמה ציבורית של אנשי אקדמיה, הפועלת מחוץ למוסדות ההשכלה הגבוהה.

הארגון איננו גוף ממלכתי, והוא לא בעל סמכות כלשהי. עצם הפנייה מגורם חוץ־מערכתי לקבלת מידע מוסדי מסוג זה מציבה שאלה עקרונית בדבר גבולות הסמכות על האקדמיה ומעמדה של מערכת ההשכלה הגבוהה.

מחקר אקדמי על האקדמיה עצמה הוא לגיטימי כאשר הוא נערך בתוך המוסדות האקדמיים וכפוף למתודולוגיה מדעית, לביקורת עמיתים ולמנגנוני אחריות המורכבים מאנשי הסגל המחקרי. פעילות זו היא מהותית לחופש האקדמי, אולם איסוף מידע בידי גורם חוץ־מערכתי המצהיר כי בכוונתו לבצע מיפוי שיצביע על מי שאינו מקדם את הערכים הנאורים של דמוקרטיה וליברליזם, מייצר מסגרת ציפיות, לחץ נורמטיבי והטמעה של קריטריון אידיאולוגי פוליטי ביחס להתנהלותה של המערכת האקדמית.

"בשער" אינו גוף ניטרלי מבחינה רעיונית, אלא פועל בזיקה ובשותפות עם גופים המזוהים עם תפיסת עולם ליברלית אידיאולוגית, ובהם הקרן החדשה לישראל, מכון ון ליר והמכון הישראלי לדמוקרטיה. ניתן רק לשער שאם גוף כמו חוג הפרופסורים לחוסן לאומי היה פונה בבקשה למפות קורסים בנושאי יהדות, זהות לאומית או מסורת ישראל, מוסדות ההשכלה הגבוהה לא היו ממהרים לשתף עימו פעולה. כאשר גוף בעל זיהוי אידיאולוגי מובהק מבקש לאסוף מידע מוסדי ולהציג עצמו כגורם הערכה של מערכת ההשכלה הגבוהה, נוצר טשטוש בעייתי בין פעילות אזרחית רעיונית לבין ניסיון לייצר לחץ נורמטיבי כלפי האקדמיה.

אפילו אופן ניסוח הפנייה של "בשער" למוסדות האקדמיים משקף עמדה פטרונית וסמכותנית. הבקשה לא הוצגה כהזמנה לשיתוף פעולה חופשי, אלא כדרישה מובנת מאליה להעברת מידע מוסדי, כאילו ההיענות היא חלק מסדר הדברים הנתון. היעדר הציון המפורש של וולונטריות ושל זכות הסירוב יוצר מראית עין של יחסי כפיפות וממקם את הארגון בעמדת גורם הערכה כבר בשלב הראשוני של הפנייה. אין זה עניין לשוני שולי, אלא רכיב מהותי במנגנון הנורמטיבי שבאמצעותו מבקש הארגון לבסס לעצמו מעמד כלפי האקדמיה.

נוסף על כך, יש להניח כי תוצרי הדוח לא יישארו במישור מחקרי ניטרלי, אלא ישמשו בסיס למהלך ציבורי מתוזמן: מסיבות עיתונאים, ראיונות באמצעי התקשורת, הפעלת לחץ על המועצה להשכלה גבוהה ועל הנהלות המוסדות, ואף ניסיונות להציב את האקדמיה בעמדת נאשמת בהפרת ייעודה כמערכת המחויבת לקדם "ערכים אוניברסליים". תחת הכסות של דיון ציבורי כללי יהפוך איסוף המידע לכלי במאבק פוליטי נגד מדיניות הממשלה ומוסדות המדינה, ולא יהיה תרומה עניינית לשיח האקדמי.

מן השיקולים הללו נגזרת מסקנה ברורה: אין מקום לשיתוף פעולה של האקדמיה עם פניות לבקשת מידע מסוג זה. הערכה מערכתית של ההשכלה הגבוהה, ככל שהיא נדרשת, צריכה להתבצע בידי גופים בעלי סמכות ציבורית, אחריות ושקיפות, או במסגרת מחקר אקדמי מוסדי מוכר הכפוף לכללי המדע ולביקורת עמיתים, ולא בידי יוזמות פרטיות בעלות אידיאולוגיה פוליטית.

בהקשר זה גם אחריותו של שר החינוך, המשמש יושב ראש המועצה להשכלה גבוהה, אינה אחריות טכנית או טקסית. אף שהמועצה פועלת במעמד אוטונומי, נוכחות השר בראשה לא נועדה לקבוע תכנים או עמדות, אלא לשמר את המסגרת הממלכתית שבתוכה מתבצעת הערכה מערכתית לגיטימית, ולהגן על עצמאותה של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל.