מי מערער על ערכי היסוד של מדינת ישראל - הממשלה או מבקריה?

אראל סג"ל הקדיש מאמר שני לכתיבתי ("ישראל השבוע", 24.12.25). מגבלת המקום לא תאפשר מענה מקיף, אך חשוב לי לענות לנקודה אחת. סג"ל כותב שאני "הופך את הערכים הסובייקטיביים של קבוצה קטנה לליבה חוקתית מקודשת. אחר כך... מביט בעלבון בציבור שמעז לשאול מי בכלל הסמיך אותו לקבוע מהי אותה ליבה".

בואו נדייק. בג"ץ קבע כי הכנסת אינה רשאית לשלול או לסתור חזיתית את ערכי היסוד של המדינה כיהודית ודמוקרטית. תפיסה דומה ביטא פרופ' אהרן ברק בכתיבתו השיפוטית והאקדמית. כך, למשל, כתב פרופ' ברק כי יש מקום לגישה כי בכינון חוק יסוד חדש או בתיקון חוק יסוד קיים, "חייבת הכנסת, כרשות מכוננת, לפעול במסגרת עקרונות יסוד וערכי היסוד של המבנה החוקתי שלנו".

הרעיון שערכי המדינה כיהודית ודמוקרטית הם ערכי יסוד אינו חדש ואינו יצירה שיפוטית. החלטה 181 של האו"ם, שהכירה בהקמת מדינה יהודית, גם דרשה כינון חוקה שבה יובטחו משטר דמוקרטי וקיום זכויות אדם. מגילת העצמאות מתייחסת לערכי היסוד יהודיים ודמוקרטיים (בלי להזכיר את המילה דמוקרטיה) של המדינה הצעירה. הכנסת עצמה הכירה בכך: חוק יסוד: הכנסת קובע כי רשימה או אדם לא ישתתפו בבחירות לכנסת אם מטרותיהם שוללות "קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע שמטרתו "לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". חוק חינוך ממלכתי קובע שבין מטרותיו "להנחיל את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". ובכללי האתיקה של חברי הכנסת, קבעו חברי הכנסת כי חבר הכנסת "ימלא את תפקידו מתוך נאמנות לערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

עינינו הרואות, לא מדובר בהמצאה של שופטים אלא בערכים שנציגי הציבור עצמם מכירים בהם כערכי יסוד. ברור שערכים אלו נתונים לפרשנות. אבל זה נכון לכל עיקרון וגם לא ייחודי לישראל. "עקרונות היסוד של השיטה", כתב מוריס אוריו, כנראה גדול המשפטנים הצרפתים בתחילת המאה ה־20, "יכולים להיות כתובים או לאו; הם נובעים מהעובדה שהמשפט עצמו הוא מערכת מאורגנת. הליבה המהותית של מערכת זו באה לידי ביטוי בעקרונות היסוד הזוכים ללגיטימיות החוקתית הגבוהה ביותר ושאותם אף החוקה עצמה אינה יכולה לסתור". כל סדר חוקתי מבוסס על מערכת ערכים בסיסית המהווה את הקוד הגנטי שלו, ואצלנו - יהודית ודמוקרטית.

סג"ל כותב שאני "שומר על הטירה". אם הטירה היא המדינה כיהודית ודמוקרטית - אז אני אכן מבקש לשמור עליה. כפי שכתבה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות: "המבנה החוקתי שלנו אינו שלם ובהחלט ייתכן כי יתווספו לו קומות והסתעפויות בהמשך הדרך, אך שני עמודי התווך הללו - העמוד היהודי והעמוד הדמוקרטי - הוצבו בו זה מכבר. שלילת איזה מהם מובילה להתמוטטות המבנה כולו".

אני מבקש לשמור על המבנה הזה. הממשלה הנוכחית מבקשת להרוס את המבנה הזה, כל שריד ממנו. אז מי פה השמרן ומי המהפכן?