תרבות לא בוחרים

מיקי זוהר לא בחר בתרבות.

אם הוא היה יכול לקבל תיק אחר, דוגמת התחבורה או השיכון, הוא היה לוקח אותו בשתי ידיים. בתחבורה אפשר לייצר שיטת רמזור, לשלוט באיזה ראש עיר יקבל מימון להקמת כיכר מצילת חיים, לחלק ג'ובים, לתפור מכרזים.

בשיכון יש כסף גדול, אתנן, יש מה לחלק.

תיק התרבות הוא תיק שאתה "נתקע" איתו. הפגישות שלך, במקום עם יזמים וראשי ערים, הן עם עמותת היוצרים העצמאיים שנלחמים בציפורניים כדי להעלות איזו הצגת פרינג' במרתף עם במה וכיסאות פלסטיק, קהל של 70 איש ש־50 מהם מוזמנים של ההפקה. בזמן שכל החברים שלך לרשימה בונים מאחזים בתוך מרכז הליכוד וגוזרים סרטים למחלפים ופרויקטים רחבי היקף, אתה נאלץ לברך בערב סרטי תעודה על שואת יהודי מקדוניה.

מירי רגב כבר חוותה על בשרה את הסיטואציה הלא נעימה הזאת. היא הבינה מייד שמהתרבות הישראלית לא ייצא לה כלום, ולכן היא יצאה למאבק בה.

"נאמנות בתרבות", זאת היתה סיסמת הקמפיין; "קפוצי תחת", כך כונו היוצרים. רגב שינתה קריטריונים לתמיכה, איימה בשלילת תקציבים, הפכה את אנשי התרבות לאליטות ישנות ואת הכהונה שלה למאבק בהן.

שר התרבות הנוכחי, מיקי זוהר, הוא פשוט חקיין. הוא עושה, בדיוק, את המסלול שאותו עשתה מירי רגב לפניו. האיש כל כך לא יצירתי שהוא נטפל לסרט "הים", כמו שרגב בזמנו נטפלה ל "פוקסטרוט". רגב יצרה אירוע אלטרנטיבי לפרס אופיר שבו היא נאמה כי היא לא הוזמנה לטקס - זוהר פשוט מוסיף ומעלה ומנסה לייצר פרס אלטרנטיבי תוך הענקת תגמול כספי כמנוע לפירוק הסולידריות של תעשיית הקולנוע.

אבל בבואו לרסק את תעשיית הקולנוע הישראלי זוהר שכח נקודה אחת חשובה לגבי היוצרים: הוא לא בחר בתרבות, אבל הם כן.

ולבחור בתרבות פירושו חיים קשים, לא מתגמלים, מאבק יומיומי על הכרה ותקציבים ומקום וחלומות שספק אם אי־פעם יתגשמו. לבחור לחיות חיי יצירה זה פריימריז אינסופי, כל יום הוא יום בחירות, זה להיות אדם עם נפש עשויה מעננים ופלדה.

ולכן הטקס שבו הוא חשב לפתות יוצרים בכסף מתפורר. ולכן, גם אם הוא יסגור את כל התקציבים, אנשים ימשיכו לעשות אמנות שהם רוצים ולא הוא. בולגקוב נאבק כל חייו בצנזורה הרוסית, "האמן ומרגריטה" שלו חיכה למותו של סטלין כדי להתפרסם אבל הפך ליצירה קאנונית. כי ככה זה אמנות - אתה לא רק בוחר בה. אם אתה יוצר אמיתי היא גם בוחרת בך ואז זה לכל החיים.

שר התרבות מיקי זוהר לעולם לא יביא לישראל את הכבוד שאותו מביא לה הקולנוע הישראלי. הוא גם לא יביא לישראל את הכסף שאותו מכניסה תעשיית הקולנוע והטלוויזיה לישראל. אפילו את הכוח שאותו מספקת היצירה הישראלית לחברה הישראלית מיקי זוהר אינו יכול לספק מפני שהוא לא מייצר כלום - לא אסקפיזם, לא מחשבה, לא בדיחה אחת טובה שנותנת לרגע הפוגה מהמציאות.

תכלס? במבחן הכ"פים של השר - הקולנוע והיצירה הישראליים מביסים ויביסו את מי שיצר אותו מלכתחילה.