"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אופיום להמונים: העיסוק במשפחת נתניהו משרת דווקא את רה"מ?

העיסוק במשפחת נתניהו הוא אופיום להמונים - מסמא את עינינו מהמציאות ומרדד את השיח הפוליטי שלנו • לא רק המערכת הפוליטית נופלת בפח: התקשורת נהנית לעסוק בפרשות משפחתיות בשם הלייקים הקלים, ותנועות המחאה רוכבות על הגל כי זה נתפס כקונצנזוס

,עודכן
0השמעה
שרה נתניהו בראיון, צילום: פוקס ניוז

עשור חלף מבחירות 2015, שהביאו את קמפיין "אנחנו או הוא" ואת "הערבים נוהרים". במהלך העשור התעצבה המערכת הפוליטית מחדש סביב יחס לאדם אחד, ומשפחתו הפכה לנייר הלקמוס הפוליטי המרכזי בישראל.

הגיע הזמן להודות - העיסוק במשפחת נתניהו לא מועיל לאיש. מנקודת מבט המחנה הליברלי, הוא אפילו מזיק: משמר את כוחם, משמש דבק פוליטי לשותפיו, ומסיט את השיח מסוגיות מהותיות. כתוצאה מכך, נושאים בעלי תהודה גדולה אך השפעה מועטה מנהלים את השיח שלנו, ומחקרים מראים כי תהליך הפרסונליזציה פוגע באיכות הדיון הציבורי.

שרה נתניהו בדיון בבית המשפט

בחסות העיסוק האובססיבי בנושאים משפחתיים ומשפטיים, הסטנו הצידה את מה שבאמת חשוב - דיון במדיניות. לדוגמה, בזמן שהשיח הציבורי היה עסוק בשאלות רכילותיות על שמפניה ורודה, גלידת פיסטוק ובי.איי-אם.איי, הכנסת ה־20 העבירה שורת חוקים ששינו באופן דרמטי את פני הדמוקרטיה הישראלית: חוק סימון העמותות, פיצול תאגיד השידור, חוק ההדחה, חוק הלאום, ועוד. ח"כים שתמכו בחוקים אנטי־דמוקרטיים אלה עברו הלבנה ציבורית בשל עמדתם כנגד נתניהו.

כמו אז - גם היום, השיח סביב החנינה, המשפט והפוטושופ של שרה מסיטים את עיני הציבור ממחדל 7 באוקטובר, הפקרת החטופים בשבי במשך כשנתיים, אי־השגת מטרות המלחמה בעזה, מצבה של קריית שמונה, הסיפוח בפועל וחוק הפטור מגיוס שנתניהו ואנשיו פועלים במרץ להעביר.

אם כך - מדוע יש לזנוח את העיסוק בנתניהו, האיש ומשפחתו?

ראשית, העיסוק ברכילות המשפחתית הוא זבל תקשורתי, עמוס בקונספירציות חסרות בסיס. שנית, במונחי תקציב המדינה מדובר בפרומיל, בזמן שבעיות אמיתיות - יוקר המחיה, חינוך, שוויון בנטל וועדת חקירה לאסון 7 באוקטובר - נדחקות לשוליים. שלישית, העיסוק בדברי בני המשפחה רק מאכיל את הטרולים ומעצים את נוכחותם. ורביעית, וזה המכריע - זה פשוט לא עובד. למרות העיסוק האובססיבי, המפה הפוליטית לא השתנתה כמעט בכלל בעשור האחרון.

כשעוסקים בנתניהו כמעט שלא מדברים מדיניות. כך, הדמויות הפוליטיות נמדדות לפי עמדתן כלפי נתניהו ולא לפי עמדותיהן בנושאים מהותיים. מפלגות המרכז החלול הפכו זאת לאמנות, שכן בפועל אין המון הבדלי מדיניות, כלכלית נניח, בין יש עתיד לבין הליכוד, אולם בחסות "רק לא ביבי" אנחנו לא מבחינים בזה. כך, בבחירות הקודמות גדעון סער, שעמדותיו ידועות לכל, עבר הלבנה ציבורית מהירה בשם ההתנגדות לביבי, מה שלא החזיק מים כאשר חזר לליכוד.

העיסוק במשפחת נתניהו הוא אופיום להמונים - מסמא את עינינו מהמציאות ומרדד את השיח הפוליטי שלנו. לא רק המערכת הפוליטית נופלת בפח: התקשורת נהנית לעסוק בפרשות משפחתיות בשם הלייקים הקלים, ותנועות המחאה רוכבות על הגל כי זה נתפס כקונצנזוס. בואו נאתגר את עצמנו: חודש של שיח ציבורי ללא אזכור של נתניהו האיש ומשפחתו, רק מדיניות. האם נצליח?

הכותב הוא דוקטורנט למדעי המדינה באוניברסיטת מילאנו ועמית מחקר במכון מולד. לשעבר מנהל סיעת העבודה בכנסת

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

טל אלוביץ'

הכותב הוא דוקטורנט למדעי המדינה באונ' מילאנו ועמית מחקר במכון מולד. לשעבר מנהל סיעת העבודה בכנסת

כדאילהכיר