לא גמילות חסדים, אלא בנקים לכל דבר: פצצת הזמן של הגמ"חים

הכלכלה הישראלית רוקדת על חבית חומר נפץ. האיום האחרון של עסקנים חרדים על "הקפאה מתואמת" של תשלומי משכנתאות, שפורסם ב"ישראל היום", נועד אולי להפחיד את הציבור ולבלום את הסנקציות על משתמטים, אך בפועל השיג דבר אחר: הפרסום הציף לשיח הציבורי את אחת הסכנות הגדולות והמושתקות ביותר המאיימות על יציבותנו.

מעטים מבינים עד כמה המשק הישראלי יושב כיום על חבית חומר נפץ פיננסית, שעלולה להתלקח בכל רגע ולגרור את המדינה למשבר עמוק. חבית חומר הנפץ הזו אינה נמצאת במרתפי הבנקים הגדולים, אלא בתוך הגמ"חים החרדיים - מוסדות קהילתיים המתנהלים כבנקים לכל דבר, אך פועלים ללא שום פיקוח.

היעדר האכיפה מאפשר לחלק מהגמ"חים לפעול במודל המזכיר "פירמידה" פיננסית: הם מתבססים על "תרומות" של הורים המצפים להלוואות עתק עתידיות עבור ילדיהם, ללא התחייבות משפטית או כיסוי הוני. הנתונים שנחשפו בחוות דעתו של הממונה על שוק ההון לשעבר, פרופ' עודד שריג, צריכים להדיר שינה מעינינו.

ב"גמ"ח המרכזי", שבו חוסכות כ-53 אלף משפחות, נמצא יחס בלתי נתפס של פי 8.33 בין ההפקדות לבין ההלוואות שהובטחו. המשמעות מבהילה: על כל שקל אחד שמופקד בקופה, המוסד התחייב להלוות בעתיד יותר משמונה שקלים. זהו פער מתמטי שאין לו שום כיסוי ריאלי, והוא יכול להחזיק מעמד רק כל עוד מצטרפים חוסכים חדשים בקצב מסחרר. ברגע שהגלגל ייעצר - הכל יקרוס.

הכתובת מזמן על הקיר. "חוק הגמ"חים", שנחקק כבר ב-2019, נועד להסדיר את פעילות הגמ"חים ולהכניס אותם לפיקוח של רשות שוק ההון. הבעיה היא שאף על פי שהחוק עבר לפני כשבע שנים, הוא פשוט אינו מיושם. נכון להיום, לא הונפק ולו רישיון אחד, ולא בוצעו פעולות אכיפה או עיצומים נגד מוסדות המנהלים פיקדונות ואשראי במיליארדי שקלים.

סימני השבירה כבר כאן. בשנת 2023, היקף ההלוואות שהעניק הגמ"ח המרכזי עלה ב-95 מיליון שקלים על סכום הפיקדונות שנאספו. יתרת המזומנים של המוסד צנחה בתוך שנה אחת מ-182 מיליון שקלים ל-36 מיליון בלבד.

בזמן שהמפקידים מצפים להלוואות בסך 4.5 מיליארד שקלים, סך הנכסים המנוהלים עומד על 1.3 מיליארד בלבד. במילים אחרות, כמות עצומה של משפחות חרדיות, שחושבות שיש להן חסכונות, יתעוררו יום אחד ויגלו שאין כלום. בחירתה של המדינה להמשיך לאפשר את התופעה הזו אינה פרו-חרדית, אלא הקרבה של אינספור משפחות חרדיות לגורל מר כדי לקנות עוד קצת שקט פוליטי.

מה יקרה אז? התשובה הנוראה היא שקשה לדעת. דווקא משום שאין מספיק פיקוח, גם אין מידע מלא על מספר הגמ"חים, על היקפי ההלוואות ועל אופן המימון. המדינה כלל לא יודעת את סדר הגודל של הפיצוץ הכלכלי שיבוא במצב של קריסה.

בשפה פשוטה, מדינת ישראל מתחזקת בתוכה מדינת עסקנים - מדינה חסרת בסיס כלכלי, שקריסתה היא בלתי נמנעת, וההשלכות שלה בלתי ידועות. במקום לנטרל את הפצצה הזו, הממשלה, בהובלת ראש המועצה הלאומית לכלכלה אבי שמחון, עסוקה בקניית שקט זמני.

היעדר אכיפה מאפשר לגמ"חים לפעול במודל "פירמידה": מתבססים על "תרומות" של הורים המצפים להלוואות עתק עתידיות, ללא התחייבות משפטית או כיסוי

מכתב חריף ששלחו לאחרונה בכירי משרד האוצר לשמחון חושף ניסיון למנוע חדלות פירעון כללית באמצעות סבסוד ריביות על משכנתאות קיימות מכספי הציבור. במקום לדרוש שקיפות ואחריות מהמגזר, הממשלה מציעה להנשים מלאכותית מערכת כושלת.

השילוב בין התנהלות הגמ"חים לבין הניסיונות לסבסד את המחדל יוצר מלכודת מוות כלכלית. קריסתו של מערך הגמ"חים היא סכנה מערכתית לכלכלת ישראל כולה. כשהפירמידה הזו תרעד - הזעזוע לא ייעצר בבני ברק. הוא עלול לטלטל את מדינת ישראל כולה.

הכותב הוא לוחם במילואים, מנכ"ל ארגון "ריבוא" וממייסדי הארגון "דור במיל'" הפועל בנושא גיוס שווה ואפקטיבי