ניסיון 7,000 לכבות לעם היהודי את האור, והפעם: פרשת כיבוי החנוכייה בקניון ויצמן בתל אביב.
החג שנפתח בטבח המחריד נגד הקהילה היהודית בחוף בונדיי בסידני מסתיים בפשע שנאה אחר, אצלנו בבית. נחשפתם לסרטון שבו נראית אישה מוסלמית, ערבייה־ישראלית, מכבה חנוכייה באמצע הקניון? בואו נתעכב על מה שלא רואים.
עוברת אורח מכבה את נרות החנוכייה בקניון וויצמן סיטי // השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים
קניון ויצמן הוא קצת כמו צומת גולני - כולם עוברים בו, אף אחד לא נוסע לשם במיוחד. רוב התנועה מורכבת מבאי "איכילוב" הסמוך. לא יהיה זה בלתי סביר להניח שאותה גברת שכיבתה את החנוכייה בדיוק טופלה בביה"ח המבוקש; טיפול שניתן לה בחינם הודות למערכת הבריאות הציבורית הנדיבה במדינת ישראל, היהודית והדמוקרטית. במערכת ישנם כמובן גם רופאים ערבים רבים, וכבודם במקומו מונח, אבל בל נשכח שגם הם נהנים מפריבילגיה ערבית כל הדרך לחלוק הלבן. הם מגיעים ללימודי הרפואה, מסלול רב־שנתי שהיה עולה הון ללא סבסוד מהמדינה, רעננים ישר מהתיכון, מבלי שנדרשו להקריב שלוש שנים מחייהם בצבא ועוד "שנת איפוס" בהודו, שלא לדבר על סכנת החיים והסכנה להיפצע בגוף ובנפש.
הסרטון גם מלמד דבר או שניים על הסתמיות והקלות שבהן ניתן לבצע פשע שנאה אנטישמי בישראל. ארשה לעצמי לחסוך למשטרה שעות של חקירה: המעשה לא תוכנן. הגברת לא חיפשה חנוכייה בקניון, אך כשזו הזדמנה בדרכה, התעורר בה דחף, אינסטינקט, לכבות אותה, בעוד המלווה שאיתה מוחא כפיים. הכל נעשה באופן כל כך טבעי, ללא פחד מהחוק או מתגובה ציבורית. היא לא הסתכלה לצדדים כדי לוודא שאף אחד לא רואה, ואפילו חזרה בשנית כדי לכבות את השמש הסורר, ונראה שגם כדי לצלם את המעשה. עם כל הכבוד לספונטניות, צריך גם לתעד לסטורי.
אסור לשכוח באיזו שכונה אנו גרים. כיבוי נרות החנוכייה אינו מבטא רק בוז כלפי היהודים, אלא מעיד על כך שאלו נתפסים כחלשים ונחותים בעיני הערבים - וזו כבר סכנה של ממש.
דמיינו מה קורה לאדם שאינו מוסלמי המבזה את סמלי האסלאם באחת המדינות המוסלמיות. במקרה הטוב הוא עובר משפט מהיר ונשלח לכלא. רק אצלנו, בישראל הנאורה, גדל מיעוט לא מבוטל הנהנה משוויון זכויות ומדמוקרטיה וממודרנה שבני דתו במדינות שכנות יכולים רק לחלום עליהם, בעודו לא רק מדיר עצמו מהכלל, אלא רואה בו אויב שיש להשמיד. בחסות חוסר משילות, יחד עם גזענות של ציפיות נמוכות, התרגלנו לא לצפות מהציבור הערבי. כבר שנים שמעלימים עין מעבירות בנייה בכפרים ומהשתלטות על אדמות מדינה, והיד עוד נטויה.
הרשו לי להניח שהגברת מהסרטון לא תצא מהפרשה בשן ועין. יגידו לה "נו נו נו", המקרה ייעלם מתודעת הציבור ונמשיך לסקנדל המצולם הבא. אבל אולי הפעם יהיה פה נס חנוכה - המשטרה תעצור אותה ומערכת המשפט תגיב במהירות, תגיד "עד כאן" ותראה שאין אצלנו במדינה סובלנות לפשיעה אנטישמית?
את ניצחון המכבים חשוב לחגוג, וגם, לא פחות חשוב, לזכור שחירות אינה דבר שיש לקחת כמובן מאליו. אלפיים שנות גלות מפרידות בין ניצחון המכבים לתש"ח.
חשוב מתמיד להדהד: לעם היהודי לא יכבו את האור. ולפני שאנחנו באים בתלונות לממשלת אוסטרליה, כדאי שנטפל באנטישמיות אצלנו בבית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו