למה הימין מתנגד להקמת ועדת חקירה ממלכתית?

מדוע בימין מתנגדים לוועדת חקירה ממלכתית לחקר מחדל 7 באוקטובר, ומדוע טוענים שהיא תהיה מוטה פוליטית? כדי לענות על כך יש לחזור יותר מ־50 שנים לאחור, לוועדת אגרנט שהוקמה לאחר מלחמת יום הכיפורים. כזכור, בראש ועדת החקירה הממלכתית ההיא ישב נשיא בית המשפט העליון דאז, ד"ר שמעון אגרנט.

המחדל המרכזי במלחמה היה אי־גיוס כוחות מילואים בזמן, ובשל כך היעדר היערכות הגנתית מספקת בקו בר־לב בסיני ובגבול רמת הגולן. כוחות המילואים לא היו ערוכים בחזיתות, וצה"ל היה בנחיתות מספרית, ספג אבידות קשות בימי המלחמה הראשונים, ולא הצליח למנוע מהכוחות המצריים והסוריים להתקדם.

לטובת המציגים את ועדת אגרנט כדוגמה היסטורית להכרח להקים ועדת חקירה ממלכתית, נזכיר שוועדה זו ניקתה את הדרג המדיני, רה"מ גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין, מאחריות. עיקר האשמה הופל על הדרג הצבאי, והרמטכ"ל דוד (דדו) אלעזר הודח מתפקידו בעקבות המסקנות.

עם זאת, חברי הוועדה התעלמו לחלוטין מכמה עובדות חשובות ומשמעותיות. הראשונה היא הגעתו של חוסיין מלך ירדן לפגישה חשאית עם רה"מ מאיר ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה. בפגישתם אמר המלך לראש הממשלה כי מצרים וסוריה יפתחו בהתקפה על ישראל. למרות האירוע החשוב - סוף־סוף לא בכל יום מגיע מלך ירדן ומתריע על מלחמה - גולדה התעלמה.

העובדה השנייה היא רצונו של הרמטכ"ל דדו לגייס מילואים לאחר שאשרף מרואן, מקורב לשלטון המצרי שריגל למען ישראל, העביר התרעת מלחמה לראש המוסד דאז, צבי זמיר. דדו דרש גיוס מילואים נרחב, אבל הדרג המדיני התנגד ואישר בתחילה גיוס מצומצם. בפועל, גיוס המילואים הנרחב החל רק בבוקר המלחמה, מה שהעמיד את ישראל בסכנה קיומית מאחר שלא היו מספיק כוחות לבלום את צבאות האויב.

למרות נתונים קריטיים אלה, הוועדה הממלכתית ניקתה את גולדה ודיין בנימוק שהם פעלו על פי ההערכות וההמלצות המקצועיות של הצבא. חברי הוועדה שכחו את אזהרת המלך הירדני לפני המלחמה ואת התרעת הזהב שהביא ראש המוסד.

מכאן עולה השאלה: האם ועדת אגרנט היתה מוטה בדרך כלשהי לטובת הדרג המדיני, כלומר מוטה פוליטית? התשובה, להערכתי, היא שכן. באותם ימים המדינה נשלטה על ידי מפלגת העבודה, שהורכבה מאיחוד של מפא"י, אחדות העבודה ורפ"י. חברי הוועדה רצו לשמור על השלטון ובחרו לנקות לחלוטין את הדרג המדיני, בניגוד לעובדות ולהיגיון. גם בזמן אמת התחושה בציבור היתה שוועדת אגרנט עשתה עוול גדול לדדו, שהוביל בסופו של דבר את צה"ל לניצחון על צבאות מצרים וסוריה, ומצד שני דאגה לשמור על גולדה ודיין. הציבור, ובתוכו לוחמי מילואים משוחררים שחזרו מהחזית והחלו להפגין, לא קיבל אז את מסקנות הביניים. תנועת המחאה החריפה לאחר פרסום המסקנות היא שגרמה, בסופו של דבר, לגולדה ולדיין להתפטר.

בימים ההם מערכת המשפט אהדה את השלטון הקיים, או לכל הפחות היתה מזוהה איתו, ומסקנותיה היו בהתאם. בימים אלו מערכת המשפט היא מתנגדת חריפה לשלטון הקיים ואף רואה בו גורם מאיים, ולכן ברור שאם תוקם ועדה ממלכתית שתמונה על ידי הממסד המשפטי - מסקנותיה יהיו אף הן בהתאם.