האיום מתחיל בתוכנו: הסכנה הברורה והמיידית שבפניה עומדת המדינה

הפיגוע הרצחני בסידני שבאוסטרליה, בעיצומה של מסיבת חנוכה של חברי הקהילה היהודית, נמצא כרגע בראש החדשות שם, ומטבע הדברים, גם אצלנו בישראל.

אצלם, כי אולי כעת הם מבינים את משמעות הטרור האסלאמי ואת סכנת האנטישמיות הגואה. אנחנו מרגישים שותפות גורל, ושבים ומבינים שקיומה ושגשוגה של מדינת ישראל הם בגדר חוף מבטחים עבור יהודי העולם, בכל יום בשנה. אנחנו כאן, כדי לאותת לכל יהודי העולם שהקמתה של מדינת ישראל היתה בדיוק למטרה הזאת - בית לעם היהודי. ברגע שיחפצו, ונקווה שלא רק בגלל רדיפה אנטישמית, נשמח לקבלם בזרועות פתוחות.

אלא כדי שנהיה באמת התרופה למה שמתרחש באירופה, באוסטרליה וגם בצפון אמריקה, עלינו לבחון את מה שקורה אצלנו, בתוכנו. כי ב־7 באוקטובר התברר לנו שגם אנחנו לא חסינים מפני הטרור האסלאמי, שביקש להכות בנו רק בשל יהדותנו וישראליותנו. לאחר הטבח הנורא ההוא וקורבנותיו במספרים בלתי נתפסים, ברור היה לכולנו שכוחנו באחדותנו. אבל זה לא ממש מצליח לנו. כל צד שב להתייצב על דגליו. אפילו על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, שתחקור את הנסיבות שהובילו לאותו טבח, לא מצליחים להסכים. המריבות הפנימיות קורעות את החברה ומאיימות לפרק אותנו.

בסקר שפרסם השבוע המכון למדיניות העם היהודי, שבראשו עומד פרופ' ידידיה שטרן, ונערך על ידי שמואל רוזנר ונוח ספקלוב, עלה מסר עיקרי אחד: הקיטוב הפנימי מסוכן יותר מהאיום האיראני. עד כדי כך.

על פי הסקר, 55 אחוזים מהציבור רואים בקיטוב הגואה ובסכסוך הפנימי בינינו את הסכנה הברורה והמיידית שבפניה עומדת המדינה. יותר מהסכסוך הישראלי־פלשתיני, ש־18 אחוזים מהמשיבים הגדירו כסכנה הגדולה מכל, ואפילו מהאיום האיראני, שאותו סימנו 23 אחוזים.

מהסקר עולה שגם בקרב המגזר הערבי מודאגים מהקיטוב: 39 אחוזים מהנשאלים בחברה הערבית הצביעו עליו כאיום הגדול. ואגב, גם בקרב הימין הקשה והיותר רך, רואים בפילוג סכנה מיידית - 48% בקרב הימין, 57% בקרב ימין־מרכז ו־73% בקרב המגדירים את עצמם "מרכז".

הקיטוב בין חלקי העם נעוץ גם בשורשי חוק הפטור מגיוס החדש, שממשיך את אי־השוויון בנטל. הממשלה הנוכחית מתעקשת לפגוע בציבור לוחמים רחב, שמקריב והקריב את חייו למען ביטחונה של המדינה, ולפטור מגיוס את אחינו החרדים ואת הציבור הערבי משירות אזרחי.

באחרונה פורסם שהחברה החרדית היא בעלת המאפיינים הצעירים ביותר מקרב האוכלוסיות בישראל. שיעור גבוה של ילדים מתחת לגיל 18. בתוך שנים ספורות מספר חובשי ספסלי הישיבות יגדל, ואותו איש רזה, כפי שהגדיר פעם מזמן ראש הממשלה נתניהו, לא יוכל יותר לסחוב על גבו את האיש הלא יצרני, ויקרוס. אם לא יימצא בקרוב פתרון שיוביל אותם להשתלבות נכונה וטובה יותר בחברה הישראלית וימנע את ההתבדלות שלהם, לא נצטרך לחכות לטבח נוסף, אנחנו נתפרק מבפנים.