מורשת פיירברג: אולי זו המנהיגות שחסרה למדינת ישראל?

ביום שישי נפטרה ראשת העיר המיתולוגית של נתניה, מרים פיירברג ז"ל, מנהיגה מוניציפלית שכיהנה במשך 27 שנה. פיירברג, שהחלה את דרכה כעובדת סוציאלית בעיריית נתניה ועסקה בטיפול במשפחות במצוקה, בליווי נפגעות תקיפה מינית ובנערים ובנערות הסובלים מהדרה חברתית, לקחה את הכוחות האלו והובילה איתם מערכת גדולה ומורכבת מתוך מומחיות חברתית עמוקה. היא היתה דמות נדירה בפוליטיקה הישראלית: מנהיגה שצמחה מתוך עשייה חברתית, מתוך שירותי הרווחה, בנתה את סמכותה דרך הקשבה, עבודה קהילתית ומפגש יומיומי עם המציאות האנושית.

בימים שלפני פטירתה, שלושה מועמדים, כולם יוצאי מערכת הביטחון, הכריזו על הצטרפותם למערכת הבחירות הקרובה. יועז הנדל השיק מפלגה חדשה, נועם תיבון הצטרף ליש עתיד, ויורם כהן, לשעבר ראש שב"כ, עושה את צעדיו אל הזירה הפוליטית במפלגתו של בנט. כולם לקחו את ניסיונם הביטחוני והפנו אותו אל הפוליטיקה, אך אף אחד מהם אינו מביא עימו ניסיון בחברה האזרחית, בעבודה עם קהילות או בהובלת מערכות רווחה. קשה להתעלם מהסמליות: בשבוע שבו ישראל נפרדת ממנהיגה שצמחה מהשטח של המצוקות החברתיות, למערכת הפוליטית נכנסים עוד שלושה מועמדים מטיפוס שכבר מזוהה עד לזרא עם הפוליטיקה הישראלית.

אנחנו בשנת בחירות, יש מי שהכריזו שאלו יהיו הבחירות הגורליות ביותר שידעה המדינה. מערכת בחירות בתוך משבר כלכלי, ביטחוני, חברתי ופוליטי שיעמוד במרכזן. ובתוך המצב הכאוטי הזה, מי שמפלסים את דרכם למוקדי קבלת ההחלטות - הם שוב יוצאי מערכת הביטחון, והם עושים את זה בביטחון שזה בדיוק מה שמדינת ישראל צריכה כיום.

מערכת הביטחון מחנכת לחשיבה ליניארית: לזהות איום, להיערך מולו ולהסתער. זהו מודל ניהולי שמתאים לשדה הקרב, לא לחברה שסועה, פצועה ומותשת. כדי להתמודד עם חוסר אמון במוסדות, עם אלימות שגואה, עם נשירה מהמגזר הציבורי, עם מצוקה כלכלית, עם פערי בריאות ועם קיטוב, נדרשת מיומנות אחרת לגמרי, אולי כזו שנמצאת דווקא אצל מי שלמדה עבודת סוציאלית או ניהול מערכות בריאות, מנהלות מרכזי סיוע, ראשי מחלקות רווחה ומשפחות קהילה. בישראל מי שבאו ממערכות אלו כמעט לא מיוצגים במוקדי קבלת ההחלטות.

מותה של פיירברג מזכיר עד כמה הידע הזה הכרחי. היא הובילה את נתניה לא רק באמצעות תקציבים, אלא בהבנה עמוקה של מערכות ושל בני אדם. היא ידעה מה קורה בתוך הבתים, לא רק ברחובות; היא ידעה לזהות סימני מצוקה ולמנוע הידרדרות; והיא הוכיחה שמנהיגות חברתית היא תנאי לביטחון אזרחי, לא תוספת שולית. בשנים האחרונות היתה חלק מפורום ה־15 של הערים המובילות, והיתה האישה היחידה בפורום זה.

אנחנו לקראת בחירות. עלינו לשאול את עצמנו אם חסרים לנו יוצאי צבא ומערכת הביטחון, או שהגיע הזמן לתפיסה חדשה של מנהיגות, נשים וגברים יחד, שיגיעו מתוך עשייה חברתית. שותפות איננה סמל, אלא מודל ניהולי המביא אל השולחן שני סוגי ידע שונים אך משלימים, ומאפשר לחשוב על מדיניות באופן רחב יותר.

בשנת הבחירות הזו יש בפנינו מבחן אמיתי. ישראל לא תצליח לקום מהמשבר רק באמצעות גנרלים. היא תקום באמצעות שותפות של גברים ונשים, ובהן גם העובדות הסוציאליות ומובילות תחומי החוסן שהחזיקו את החברה הישראלית בשנתיים הקשות שעברנו.

זה הזמן שלנו, הציבור, לדרוש מכל ראשי המפלגות לפנות אל העובדות הסוציאליות, מנהלות מרכזי החוסן והבריאות, פעילות חברה אזרחית ומובילות מאבקים, ולצרף אותן. אנחנו לקראת בחירות גורליות, יוצאי מערכת הביטחון לא יכולים להיות היחידים שיצטרפו אל הפוליטיקה. כנסת ישראל חייבת להיראות אחרת. טובה יותר, שווה יותר, מעוררת אמון.

הכותבת היא מייסדת מיזם 5050, מבית מרכזים לצדק חברתי