רציתי לכתוב ביקורת על חברת הכנסת לימור סון הר מלך. הטריגר היה, איך לא, כנס "עד החתונה" שהיא אירחה בכנסת, שבו דנו בכובד ראש ברעיון של "שמירת נגיעה" ובהנחלתו לנשים חילוניות.
קשה לבחור איפה להתחיל בביקורת על כנס כזה, אבל רגע לפני, אין מנוס מללחוץ על הבלם.
להיכנס בלימור הר מלך זה קל. התדמית הציבורית שלה מעמידה אותה איפשהו בין כנסים של כהניסטים לשדולה למניעת רווקות מאוחרת. אבל כשהתחלתי קצת לנבור בעשייה הפרלמנטרית שלה - הופתעתי מאוד. לא ידעתי, לבושתי, שמדובר בחברת כנסת שמתייחסת לתפקיד שלה ברצינות תהומית. סון הר מלך כיכבה בשנה שעברה בעשירייה הראשונה של ח"כים בעלי הנוכחות הגבוהה ביותר במשכן. היא מכהנת כיו"ר של ארבע שדולות ומשתתפת בוועדות רבות - לא רק כדי להגיד שלום ולהצטלם אלא באופן קבוע מגיעה לפרק זמן ממושך, מקשיבה ומדברת. היא כמעט לא מפספסת הצבעות. היא הכתובת הבלתי מעורערת בנושא פגיעות מיניות (בהיותה יו"ר השדולה למניעתן), וזוכה לשבחים מכל הארגונים העוסקים בקורבנות תקיפה מינית - חלקם ארגונים בעלי אג'נדה פוליטית הרחוקה מאוד מזו של עוצמה יהודית. היא יוזמת סדרתית של חוקים שנועדו לעשות צדק עם נפגעי עבירות מין ונפגעי עבירה - כמו הגדרת מעשה סדום בגברים כאונס, והקלה על תהליך הרחקתו של עבריין מין מורשע מנפגע/ת העבירה.
היא הכתובת לסיוע לשורדות זנות. בשבתה כיו"ר הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל (קרן ההכנסות מהגז), היא מוודאת שהכספים המיועדים לבריאות הנפש ילכו ל"בתים מאזנים", המהווים חלופה לאשפוז, ושבהם היא מבקרת כדבר שבשגרה.
ידעתם את זה? אני לא ידעתי, וזה מכעיס אותי, כי ברור לי ששלל הפרסומים התקשורתיים על סון הר מלך נועדו לתחזק את תדמית "הקיצונית המשוגעת", בזמן שעם כל חילוקי הדעות, מדובר אובייקטיבית בנבחרת ציבור חרוצה שעוסקת בעיקר בחצר האחורית של החברה הישראלית.
העובדה שהיא חובשת כובע גדול או מטפחת בעלת נפח רק הופכת את זה לקל יותר, כי הרי מה יותר מעורר אימה בימינו מאישה עם מטפחת גדולה שאוהבת את נערי הגבעות?
ואחרי שהדברים החשובים האלה הונחו על השולחן, אפשר גם לומר שכנס "עד החתונה" היה מופע של ניתוק. מי שרוצה לעודד שמירת נגיעה מוזמנת לגשת לאולפנה הקרובה לביתה ולהציע את עצמה כמחנכת. היא יכולה לכתוב פוסט, שיר, מחזה, סדרה, כתובת גרפיטי. היא יכולה לכנס את ארגוני המאבק בפגיעות מיניות, להציף בפניהן של הנושא ולהבטיח לעודד כל פעילות ששומרת על מוגנות נשית. היא יכולה לשלוח מכתב עידוד לרבנים לעסוק בנושא. למה לבזבז את המשאב הציבורי היקר של זמן פרלמנטרי? למי זה מועיל?
עקרון החוקיות קובע, אם לנסח זאת בשפה לא משפטית, שלאזרח מותר לעשות הכל אלא אם החוק אוסר זאת במפורש, ולמדינה אסור לעשות כלום אלא אם החוק מתיר לה במפורש.
באיזה עולם נציגי בית המחוקקים דנים בכובד ראש באינטראקציה ברמת המיקרו בין גבר פלוני לאישה אלמונית? ובאיזה עולם מכנסת חברת כנסת ועדה שנועדה לשנות את התנהגותן החוקית של אזרחיות המדינה?
אבל הכי מפריע, הכי־הכי מפריע, זה הניתוק. דווקא מכיוון שמדובר בח"כית חרוצה, שבעצמה השתקמה משכול ומאובדן, קשה להבין איך היא לא מבינה שאחריותם של חברי הכנסת בעת הזו, במיוחד מהקואליציה, היא להידרש במאה אחוז למשבר הפוסט־מלחמה שאנחנו מצויים בעיצומו.
כשכל כך הרבה אזרחים מלקקים את הפצעים, וכל כך הרבה נושאים ציבוריים דורשים תשומת לב דחופה, כנס "עד החתונה" הוא סיפור עצוב על נבחרת ציבור שמנסה לחנך את העם במקום לשרת אותו.
אולי זה קל יותר, אבל מישהו צריך לעזור לה לשמור על מגע עם המציאות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו