צורך נפשי קיומי: תרופה ושמה ועדת חקירה

הדרישה לוועדה ממלכתית אינה עניין פוליטי - היא צורך נפשי קיומי. המחקר והטיפול באבל ובאובדן מלמדים אותנו שכדי להתמודד עם אובדן האדם חייב להבנות לו משמעות. עלינו להפוך את הכאוס הנורא לסיפור קוהרנטי ולהעניק פשר למה שהוא בלתי נתפס.

ועדת חקירה ממלכתית היא התהליך הלאומי של "הבניית משמעות". היא הכלי היחיד שיכול לקחת את אלפי רסיסי המידע, העדויות והמחדלים ולהרכיב מהם נרטיב של אמת. אמת כואבת, אך שלמה בתוך מסגרת שיש בה סדר והקשר.

בלב תהליכי השכול עומד הצורך להשלים את סיפור המוות. באבל "נורמטיבי" נסיבות המוות ידועות ומאפשרות פרידה, אך ב-7 באוקטובר נקטעו הסיפורים האישיים באלימות חסרת הבחנה. כיצד ניתן לעכל את מותו של מי שנרצח בנובה, נטבח בביתו או הוכרז חלל בשבי, כשסיפור מותו רצוף סימני שאלה? מה עבר עליו ברגעיו האחרונים? האם סבל? ובעיקר - מדוע זה קרה?

עבור משפחות רבות נותרו בסיפור חורים שחורים שהופכים את האבל לפצע מתמשך. כל פרט חלקי שמגיע פותח מחדש את הכאב. ועדת חקירה ממלכתית לא תחזיר את המתים, אך תוכל להשלים את החסר ולהעניק לאבל אפשרות להתחיל את מסעו.

ועדת חקירה בפורמט הקבוע בחוק היא גם צורך לאומי, מודל של קבלת אחריות מצד המדינה. כמו הורה שכשל בהגנה על ילדו, המדינה לא יכולה להסתפק במנגנוני חקירה שאינם ממלכתיים ובלתי תלויים. מנגנונים כאלה מעצימים את חוסר האמון, משום שהם נתפסים כניסיון לבדוק את עצמך בכלים הקבילים לשיטתך.

היסטורית, נחקק חוק ועדות חקירה, ומטרתו לאפשר מנגנון קבוע וסדור לדון בעניינים בעלי חשיבות ציבורית חיונית באותה שעה הטעונים בירור. מאז חקיקתו הוקמו 20 ועדות חקירה, שהידועות שבהן דנו בנושאים מוכרים, כולל נסיבות פריצת מלחמת יום כיפור, הטבח במערת המכפלה ורצח יצחק רבין. זהו המנגנון המוכח והיחיד הראוי לאסון בסדר גודל לאומי.

לכן, דווקא עכשיו ההחלטה להמציא פורמט חלופי נתפסת לא כחדשנות אלא כהתחמקות מאחריות. ההודעה על ועדה שאינה ממלכתית לא עונה על הצורך העמוק של המשפחות, שחיות את הכאב והשאלות בהווה.

לאחר חודשים ארוכים שבהם נדחתה הדרישה ל"יום מן הימים", הזמן שחלף כבר החל לעמעם את הזיכרון הציבורי. כעת במקום לגשת לחקר האמת, ההחלטה על פורמט חלופי כופה מאבק ציבורי על אמינות החקירה. המשפחות זקוקות לתשובות ולתיקון עכשיו, ולא למאבקים נוספים.

לפיכך, עצם ההקמה של ועדת חקירה ממלכתית כאן ועכשיו היא האמירה הטיפולית והמוסרית שנדרשת כדי לשקם את האמון והחברה השסועה. מדינה שכשלה בהגנה על אזרחיה מחויבת לפתוח בחקירה שקופה ואמינה. זהו תנאי הכרחי לריפוי הקרע בחוזה האמון שבין האזרחים למדינה - חוזה שהופר לא רק ביום הטבח אלא גם אחריו: בניהול משבר החטופים, בתחושת ההפקרה ובמלחמה הארוכה שהסתיימה, שבשלביה המאוחרים לרבים היה קשה למצוא לה צידוק או תכלית.

עצם ההקמה של ועדת חקירה ממלכתית כאן ועכשיו היא האמירה הטיפולית והמוסרית שנדרשת כדי לשקם את האמון ואת החברה השסועה. זה המנגנון היחיד

ההחלטה להימנע מהקמת ועדת חקירה בפורמט הממלכתי, המועדף על רוב הציבור, היא בגדר טראומה שנייה; חותם של הפקרה שמוסיף אובדן על אובדן. אם לא נחקור את אירועי 7 באוקטובר באופן יסודי, אובייקטיבי ואמין, נחטא פעמיים: פעם אחת כלפי זכר הקורבנות ומשפחותיהם, ופעם שנייה כלפי הדורות הבאים, שאותם נשאיר עם פצע פתוח ועם טראומה רב-דורית לא מעובדת.

על פי החוק הקיים, ועדת חקירה אינה רק דרישה לצדק או כלי לבניית הזיכרון הלאומי - היא הכלי היחיד לריפוי ולבניית עתיד.

ד"ר עינת יהנה היא נוירופסיכולוגית קלינית ופסיכולוגית שיקומית מומחית-מדריכה, מרצה בכירה בביה"ס לפסיכולוגיה במכללה האקדמית תל אביב-יפו, וראשת תחום השיקום במערך הבריאות במטה משפחות החטופים