קמפיין של ארגון נשים נגד נשים? הניסיון לייצר סימטריה הוא שקרי ורע מיסודו

הודיה פדידה ז"ל נרצחה בידי הגרוש שלה כשהיתה בהיריון מתקדם. היא היתה רק בת 26, אמא לילדה. חצי שנה לפני הרצח היא אף נישאה בשנית, פתחה בחיים חדשים והמשיכה הלאה. הוא ירה לה בבטן, הגרוש שלה, כי שם צמחו חיים חדשים בלעדיו - והרי אין לה זכות, וגם לא הגנה. בדיון בוועדה למעמד האישה אמרה אחותה של הודיה, עליזה לוי, שהיא חוששת כי היא עצמה תהיה הנרצחת הבאה: "אני האישה הבאה בתור. אני יכולה לצאת מפה ולהירצח, ואני רוצה את העזרה. אני לא רוצה להיות כמו הודיה".

מאז תחילת השנה נרצחו בישראל 39 נשים. העלייה הדרמטית בשיעור הרצח היא בחברה היהודית. בזמן מלחמה האלימות גדלה, במשפחה ובכלל. על פי נתוני שדולת הנשים, שירות צבאי של אחד מבני הזוג בזמן מצב לחימה מגדיל את האלימות הכלכלית והרגשית בשיעור של פי שישה, ואת האלימות הפיזית והנפשית בשיעור של פי שמונה. יש יותר שימוש בנשק חם, וגם פחות אכיפה.השר לביטחון לאומי מעולם לא מצא לנכון להתבטא בנושא. מי שעוד נותרו בחזית המאבק הם ארגוני הנשים השונים ופורום מיכל סלה, המנסים לעורר מודעות, לעודד פעולה, להציל את מי שאפשר.

ויצו הוא אחד מאותם ארגונים שאמורים היו לספק את מעטפת ההגנה לנשים דווקא בעת הזאת. אבל בוויצו החליטו שהם סימטריים - יש גם אלימות של נשים כלפי גברים, ולכן אנחנו נייצר איזון. אז במדד האלימות של ויצו נכללת גם אלימות של נשים כלפי גברים, ובמסגרת המלחמה הושק קו למידע וסיוע לגברים בצל המלחמה.

כל זה, כמובן, לגיטימי ומבורך. ברור שלגברים קשה יותר לדווח על אלימות כלפיהם ולהתמודד איתה. גם להם מגיע מקום וקול. אבל אז הגיע הגיע הקמפיין של ויצו לרגל יום המאבק באלימות נגד נשים. ודווקא בשנה הקשה הזאת, שבה האלימות כלפי נשים מרקיעה שחקים, בוויצו היו מי שהחליטו כי מה שהכי חשוב כרגע זה לצאת בתוכנית מודעות לזוגיות צעירה ואלימה בקרב בני נוער ובנות נוער. כן, גם בנים וגם בנות.

זה אפילו מלווה בשלטי חוצות שונים, שבאחד מהם נראה נער כשהוא מוקף נערות מסומנות באיקס, והכותרת היא "היא עוברת לך על כל העוקבות?" - כאילו יש איזו הלימה בין מעשי האלימות שהנשים חוות לבין אלה שהגברים חווים; כאילו השנה נרצחו עשרות גברים בידי נשים אלימות שרגע לפני הרצח עברו על רשימת העוקבות שלהם באינסטגרם.

אז לא, אין כאן כל הלימה. והניסיון הזה לייצר סימטריה בין אלימות לאלימות הוא רע מיסודו, בטח ובטח כשמדובר ביום המאבק באלימות נגד נשים. זה לא יום האם שהופך פתאום ליום המשפחה. אנחנו לא נצייר בגן גבר שיורה בגרושתו ובמקביל אישה שיורה בגרוש שלה - מפני שזה פשוט לא קורה. ובוויצו יודעים עד כמה חלה נסיגה במעמדן של הנשים ובביטחונן האישי בשנים האחרונות. הרי זה הארגון שהודיע כי בשנה הבאה לא ניתן יהיה לפרסם את מדד האלימות כלפי נשים, משום שלמשרדי הממשלה בכלל לא אכפת מזה והם לא מעבירים את הנתונים.

ועדיין, הארגון בוחר לשדר לנערות ולנערים מסר: כולם וכולן אלימים ואלימות באותה המידה, וחלילה לנו לנקוט עמדה. אנחנו מהאו"ם. והסדנאות הן בנפרד - אז מובן שקבוצת הבנים שתצא מסדנה כזאת תעמוד כשווה מול קבוצת הבנות: את חיטטת לי בפרופיל, אני הרבצתי. אלימות היא אלימות - לא?

אשליית האיזון היא כלי תעמולה, ולא כלי הסברתי. מאזן הכוחות בין הגברים לנשים אינו שווה, בטח לא בישראל של סוף 2025. לא, לא כולם אותו הדבר, בטח לא כשאנחנו נמצאים בשיאו של גל של אלימות כלפי נשים. כשארגון נשים מייצר סימטריה מזויפת - הוא חוטא, מחטיא ומסכן נשים במקום להיטיב איתן.