המכתב ששלח נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לנשיא המדינה יצחק הרצוג, בבקשה להעניק חנינה לרה"מ בנימין נתניהו, הוא בהחלט אירוע מדיני ופוליטי ממדרגה ראשונה. אין כל ספק שמדובר באירוע נדיר למדי, שבו ראש מדינה זרה מתערב - ויש מי שיטענו שאפילו מתערב בבוטות - בענייניה המשפטיים והחוקיים של בעלת בריתו.
אמנם כוונתו של טראמפ היא חיובית, והיא להביא לסיומו של המשפט שמסעיר ומפלג את החברה הישראלית בחמש השנים האחרונות ולאפשר בכך את איחודה מחדש, אך על הדרך נראה שטראמפ מנסה לסייע לידיד במצוקה - דבר שגורם לרבים לראות זאת כמהלך די עקום ולא ראוי מצד המנהיג החזק בעולם.
הנשיא טראמפ לא היה הראשון שהעלה את כלי החנינה כדי להביא לסיומו של משפט נתניהו. מאז החלו חקירות נתניהו בשנת 2017, מדי פעם צפה סוגיית החנינה לסדר היום הציבורי. אפילו טרם פתיחת משפטו של נתניהו, בדצמבר 2019 במהלך קמפיין בחירות 2020, היה זה יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, יריבו המושבע של נתניהו, שהציע להעניק לו חנינה בתמורה לפרישתו מהחיים הפוליטיים.
בעבר נעשה שימוש בכלי החנינה בידי נשיא המדינה כדי להביא לסיומה של פרשה אחרת שטלטלה את המדינה: פרשת קו 300. באפריל 1984 ארבעה מחבלים פלשתינים חטפו אוטובוס שנסע מתל אביב לאשקלון, ועליו עשרות נוסעים. כוחות הביטחון הצליחו לעצור את האוטובוס ברצועת עזה, ובפעולת החילוץ חוסלו שני מחבלים. שני המחבלים הנותרים חוסלו בידי אנשי שב"כ שנכחו במקום, בהוראת ראש השירות דאז אברהם שלום.
רק כעבור יותר משנתיים, ביוני 1986, הסתיימה הפרשה בסיוע נשיא המדינה דאז חיים הרצוג (אביו של הנשיא הנוכחי), שהסכים בתבונתו הרבה להעניק חנינה לאנשי שב"כ המעורבים בפרשה. בין לבין, אברהם שלום ואנשיו שיבשו שתי ועדות חקירה שניסו לגלות מי הרג את המחבלים, וראשי המערכת הפוליטית דאז - רה"מ שמעון פרס וממלא מקומו יצחק שמיר - הביאו להדחתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז יצחק זמיר, שדרש לפתוח בחקירה משטרתית ולהעמיד לדין את ראש שב"כ ואנשיו באשמת רצח.
למעשה, החוק מאפשר לנשיא לחון אדם גם בטרם הורשע בעבירה, וגם פסיקת בג"ץ בראשות נשיא העליון דאז מאיר שמגר אישרה בדיעבד את מתן החנינות מראש. החשש המרכזי של מקבלי ההחלטות במדינה היה שפרשת קו 300 תפגע בביטחון המדינה. בהודעתו לציבור הישראלי, הנשיא הרצוג הסביר שהחלטתו "ניתנה מתוך הכרה עמוקה בכך שטובת הציבור וטובת המדינה מחייבות להגן על ביטחוננו, ולהציל את שירות הביטחון הכללי מן הנזק הכרוך בפרשה".
לסיכום, רבים יטענו בוודאי שגם במקרה הנוכחי של מתן חנינה לרה"מ נתניהו, מדינת ישראל תוכל לשים מאחוריה פרשה שבוודאי פוגעת באחדות העם, ולכן מוצדק יהיה שנשיא המדינה יצחק הרצוג יפעיל את סמכותו החוקית ויעניק החנינה.
החוק מאפשר לנשיא לחון אדם גם בטרם הורשע בעבירה, וגם פסיקת בג"ץ בראשות נשיא העליון דאז מאיר שמגר אישרה בדיעבד את מתן החנינות מראש
אך עם זאת, רבים ייראו במתן החנינה מראש טעם לפגם ופגיעה אנושה במערכת המשפט הישראלית. כמו כן, עולה שאלת מיליון הדולר, והיא אם נתניהו צריך לפרוש מתפקידו לאחר קבלת החנינה. ניסיון העבר מלמד שאין כאן תשובה חד-משמעית, מכיוון שבקשת חנינה מנשיא המדינה אין פירושה הודאה באשמה.
בפרשת קו 300 קיבל אברהם שלום חנינה מהנשיא, ולאחר מכן פרש מראשות שב"כ. אך אנשי שב"כ אחרים שהיו מעורבים בהרג שני המחבלים נותרו בשב"כ למשך שנים רבות. מבלי להשוות, כמובן, את אופי העבירה, וללא השאלה אם נתניהו אשם או לא - מבחינה חוקית אין כל מניעה שנתניהו ימשיך בתפקידו, גם אם יקבל חנינה מהנשיא. נראה שגם כאן הציבור יצטרך לשפוט שאלה זו בקלפי.
ד"ר אורי ורטמן הוא מרצה ועמית מחקר באוניברסיטת דרום וויילס בבריטניה ועמית מחקר במרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל (ICGS). מחבר הספר "התרסקות: מפלגת העבודה 2024-1992"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו