הסטארט-אפ המסוכן של הממשלה: תיק ללא שר

התפקיד של "שר ללא תיק" נתפס לא אחת כבזבוז כספים משווע. ומה לגבי תיק ללא שר, כלומר משרד ממשלתי שלא עומד בראשו אף שר?

באופן חסר תקדים, בישראל יש כיום לא פחות משישה משרדי ממשלה, בהם משרדים חשובים כמו בריאות, רווחה ופנים - שבראשם אין שר.

תזכורת: עם פרישת הסיעות החרדיות מהממשלה ראש הממשלה נתניהו חילק את השלל בין שניים משרי הליכוד: שר המשפטים יריב לוין, מונה לממלא מקום בארבעה משרדים: הפנים, הדתות והעבודה, ובהמשך גם במשרד לירושלים ומסורת ישראל. שר התיירות חיים כץ מונה לממלא מקום שר הבינוי והשיכון (בהמשך מונה כשר קבוע), וכן לממלא מקום שר הבריאות ושר הרווחה והביטחון החברתי.

על פי חוק, כהונה של ממלא מקום שר קצובה לשלושה חודשים בלבד. לאחר מכן יש למנות שר קבוע, הליך שדורש את אישור הכנסת. אלא שחלפו יותר משבועיים מאז פקעה כהונתם של השרים לוין וכץ ועדיין לא מונה שר קבוע. הממשלה קיבלה החלטה על מינויו של כץ לשר הבריאות והרווחה, אך ההליך לא הושלם. הממשלה מתקשה לגייס רוב בכנסת למינוי, בגלל המשבר עם הסיעות החרדיות. שרים - אין. התעלמות מהחוק ומהציבור - יש.

ההשלכות של היעדר שר ממונה קשות ומיידיות. ישנן פעולות והחלטות המחייבות אישור שר, כגון אישור תקנות או מינוי בכירים. דוגמה מובהקת מהימים האחרונים ממש היא ועדת סל התרופות, שלא יכולה להתכנס ללא כתב מינוי רשמי של שר הבריאות.

גם קידום חקיקה חיונית לא יכול להיעשות מבלי שהשר האחראי מעורב. בישיבת ועדת השרים לענייני חקיקה שהתקיימה לאחרונה הוחלט לדחות את הדיונים בשורת הצעות עד שימונו שרים למשרדים הרלוונטיים. בין ההצעות היו כמה בעלות חשיבות מיוחדת בתקופה שאחרי מלחמת חרבות ברזל: הצעה אחת מבקשת להעלות את הגיל המרבי של מי שמקבל רישיון אומנה ובכך לאפשר לילדים נוספים להיקלט במשפחות אומנה, נושא המצוי תחת אחריות שר הרווחה. הצעה אחרת מבקשת להסדיר מתן סיוע כלכלי למשפחות התומכות בצעירים בגירים שהתייתמו משני הוריהם – נושא זה מצוי תחת אחריותו של משרד העבודה, שבו אגב לא רק שאין שר אלא יש גם מנכ"ל במילוי מקום...

מי שייכנס לאתרים של משרדי הממשלה יקבל רושם שהזמן "קפא". חברי הכנסת מטעם ש"ס, משה ארבל ויעקב מרגי מוצגים כשרי הפנים והרווחה (בהתאמה) וחבר הכנסת מטעם יהדות התורה, מאיר פרוש, עוד מוכתר כשר ירושלים ומסורת ישראל. הציניקנים יגידו שזו אמת לאמיתה, שכן השלושה עדיין "מושכים בחוטים" ומנהלים את העניינים. אישוש מסוים לכך קיבלנו השבוע, עם פרסום החלטת נציבות שירות המדינה לפטר עשרות עובדים במשרדי הממשלה הללו – יועצים, ראשי מטות ומזכירות. מסתבר כי העובדים המשיכו לעבוד גם בהיעדרו של שר ממונה.

יריב לוין, אגב, מוצג כשר לשירותי דת וכן כממלא מקום שר העבודה, על אף שכהונתו כבר פקעה. ככל שהשרים לוין וכץ ממשיכים לנהל את עניני המשרדים הללו הרי שמדובר בחריגה מסמכות ובהפרה חוקתית מובהקת. ואם אין הם עוסקים בענייני המשרד, אז למעשה אין כל שר אחראי, וגם זו הפרה של הדין.

אי מינוי שרים למשרדי הממשלה, משרדים כה חשובים המספקים שירות חיוני לאזרחים, הוא מחדל של ממש. לכל השרים הללו מוקנות שורה של סמכויות בחוק, אך כרגע אין מי שיפעילן.

אם הממשלה חושבת כי משרדי ממשלה מסוימים הם מיותרים, היא כמובן מוזמנת לבטלם, מהלך הדורש את אישור הכנסת. כל עוד היא לא עושה כן היא חייבת להבטיח את תפקודם התקין. עליה לפעול בהקדם לאיוש למינוי שרים למשרדי הממשלה.

ד"ר מורן קנדלשטיין־היינה היא חוקרת בתוכנית להגנה על ערכים ומוסדות דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה