"מעולם לא היה מעמדנו גרוע יותר" - האומנם?

תיאטרון האבסורד של האו"ם מעלה מחזה עיוועים נוסף. איך אחרי כל המהלכים האנטי־ישראליים בשנתיים האחרונות לא צפינו את זה? לא עזרו המאמצים של המשלחת האמריקנית לאו"ם, ולא שום נאום של שגריר ישראל באו"ם. הרוב האוטומטי של המדינות המוסלמיות ומדינות אנטי־מערביות אחרות הכריע, וקיבלנו את אחת ההחלטות השפלות ביותר בעצרת הכללית של האו"ם.

זה לא קרה השבוע, אלא לפני 50 שנה. 30 שנה בלבד לאחר השמדת שישה מיליון יהודים, נקבע בעצרת האו"ם שציונות - כלומר התנועה שנועדה להבטיח בית לאומי ליהודים - היא סוג של גזענות. זה לא קרה בגלל סמוטריץ' שטרם נולד, ואפילו לא בגלל בגין שעוד חימם כיסא באופוזיציה. ההחלטה בוודאי לא נבעה מנאיביות - נציגי דיקטטורות אכזריות שנשלטו בידי אנשים כמו אידי אמין, קדאפי וצ'אושסקו הצביעו בלב אחד על ישראל כמדינה פסולה.

בקטע מהסדרה הבריטית "כן, אדוני ראש הממשלה", ראש הממשלה שמתחבט בעניין הצבעה באו"ם מדבר על שיקולי שלום, צדק ועשיית המעשה הנכון. יועצו, סר המפרי, עונה לו בציניות: "רק שמשרד החוץ לא ישמע אותך". כלומר, ברור שהשיקולים הם נפט ועוצמה ותו לא.

גם בשנות ה־70 רבים התלוננו על ההסברה הכושלת, על הצעירים שפונים נגדנו ועל העוינות בקמפוסים. אילו רק השקנו קמפיין כזה או יוזמה אחרת, אז ברור שהמצב היה שונה בתכלית. אין בדבריי זלזול בעשייה ובהסברה מתוחכמת, שכן דעת הקהל במדינות חופשיות היא חשובה. אך צריך לזכור מה משפיע יותר.

חרם הנפט במלחמת יום כיפור הטיל אימה על מדינות רבות, מה שסייע לגיבוש קואליציה אנטי־ישראלית באו"ם לצד הגוש הסובייטי. נשק הנפט הצטרף לחשש מטרור, חטיפות מטוסים ולחצים פוליטיים שמנעו ממנהיגים באירופה להתייצב לצד ישראל. כשנציגים מערב־אירופאים סוף־סוף הצביעו נגד ההחלטה שקבעה כי הציונות היא גזענות - זה כבר היה מאוחר מדי.

רק שנה קודם לכן, רוב מוחץ של מדינות העולם אפשר לראש ארגון הטרור אש"ף, יאסר ערפאת, להיות הראשון שאינו ראש מדינה שנואם באו"ם, ועוד כשאקדח בחגורתו. ערפאת סימן בנאומו את המטרה כשדיבר על הציונות ה"גזענית" וה"אימפריאליסטית", ואיים בסילוקה של ישראל מהאו"ם. בכנס בינלאומי פמיניסטי במקסיקו באותה שנה עברה החלטה שמשווה את הציונות לגזענות.

כמו דאגלס מארי, בריג'יט גבריאל ואחרים היום, גם לפני יובל נשמעו קולות אמיצים ומוסריים שהתנגדו להחלטה. אך האינטרסים מדברים בקול רם יותר. יש ללמוד לנצל זאת לטובתנו.

בדצמבר 1991 הועברה באו"ם החלטה 4686 שביטלה את החלטת "ציונות = גזענות". ההחלטה התקבלה בתקופת ממשלת שמיר, לא ראש ממשלה שנודע בפשרנותו. הנסיבות - הניצחון האמריקני במלחמת המפרץ, תמיכתו של ערפאת בסדאם חוסיין, התפרקות בריה"מ ועוד, אפשרו לחץ אמריקני חזק על מדינות רבות לשינוי ההחלטה המתועבת מ־1975. אם ישראל רוצה בעלי ברית, עליה להיות כוח כלכלי וביטחוני משמעותי, ובעיקר לדעת לנצל הזדמנויות.

ההיסטוריה מלמדת שסיסמאות כמו "מעמדה של ישראל בעולם מעולם לא היה גרוע יותר" הן שגויות. ב־1975 כמו היום, ישראל עמדה מול גל דה־לגיטימציה באו"ם שהגיע לשיא בהחלטת "ציונות היא גזענות", ולא בשל כישלון הסברתי, אלא בגלל אינטרסים ציניים. גם ביטול ההחלטה לא נבע מהפנמת צדקתנו, אלא משינויים גלובליים שאפשרו לחץ אמריקני עוצמתי וניצול הזדמנות מצד ישראל.

בעולם ציני ומשתנה, מעמד בינלאומי מושג בעיקר בסבלנות, בלגיטימציה פנימית ובעוצמה כלכלית וביטחונית, שהיא תעודת הביטוח האמיתית של ישראל.

הכותב הוא היסטוריון וראש מחלקת המדיה בפורום קהלת