ואם לא היה זיני?

בכל הנוגע לפרשת שדה תימן, אזרחי ישראל נחלקים, בחלוקה גסה, לשניים:

בחלק הראשון נמצאים אלה שהופתעו לגלות שהמערכת הצבאית, המשפטית והתקשורתית חברו יחד כדי לברוא את עלילת הדם הגדולה ביותר מאז הקמת המדינה; בחלק השני נמצאים אלה שהופתעו רק מהוצאתה לחופשה של הפצ"רית, כי את שאר הסיפור הם כבר הכירו.

אותם מופתעים מקבוצה ב' (ואנוכי התולעת) - בואו נקרא להם "רוב הציבור" - כבר הניחו שגם הפרשה הזו תיקבר, תיעלם ותישכח כמו הקריירה של מיכל ינאי ועדי תביעה במשפטים של ליברמן. ככה זה, המערכת תמיד תגן על עצמה. אבל אז הגיע זיני, ראש שב"כ חדש וחצוף שדילג מעל ראשה של בהרב־מיארה (שכבר הכריזה ש״בדקנו ואין כלום") ופוצץ בלון.

הבנתם כמה עמוק הריקבון במערכת? כה עמוק שזה הרגיש מוזר, המצב החדשני הזה שראש מערכת בכיר פועל לפתע למען הצדק. למען החיילים, למען משפט הוגן, בלי לסגור דברים מתחת לשולחן, בלי לפחד מהחונטה, ובלי להתייחס בכלל לכל הגיא־פלדים והרביב־דרוקרים שעדיין לא מבינים איך כל הסיפור הזה התפוצץ בלי רשותם. כל מה שהיה צריך זה איש אחד שמגיע מחוץ למערכת. עכשיו כבר די ברור למה נלחמו נגד מינויו עד השנייה האחרונה.

הרבה שאלות צריכות להישאל, אבל מבחינתי השאלה היחידה שצריכה להטריד כל אחד ואחד מאיתנו היא אחת: ואם לא היה זיני? על כמה פרשיות אנחנו עדיין לא יודעים ואולי גם לא נדע לעולם? כמה חיילים נצלבו, הושפלו וחוו דריסה איטית וברוטלית של מערכת משומנת וחקירות מגמתיות? כמה מהם ישבו, או אפילו יושבים ברגעים אלה ממש, בכלא בגלל "ראיות" ש"אפילו" גיא פלד מהטלוויזיה אמר שהן נכונות? לכמה מילואימניקים נהרסו החיים עם כתם "אנס" שהודבק להם לחינם? האם יש מישהו שמנהל רישום של קורבנות השיטה הזו? ומי יבדוק מחדש? מי יאמין למי?

נקפוץ שלב: כמה פקודות בשטח, בשעת מלחמה, עוותו וסיכנו חיים בגלל פרקליטות צבאית מוטרפת חשיבות עצמית שסירסה אותם? כמה שילמנו על מצב שבו כל נוהל קרב דורש אישור מוסרני ממערכת שחיי החיילים לא נמצאים בעדיפות הראשונה שלה, וכעת מתברר שאפילו לא העשירית? כמה חיילים חוששים לירות גם כשחייהם בסכנה, וכמה קצינים העדיפו לוותר על פעילות כי מישהו עם תואר ושיגעון גדלות יחקור אותם אחר כך בחדר סגור בידיעה שלמילה שלהם אין כל משמעות?

וכן, אני אומר את זה בקול: יש להניח בצער גדול שסטטיסטית, אין מנוס מלהניח שיש דם על הידיים של מי שמנהל את המערכת הזו. כל חייל שנפגע כי היסס לירות, כל חטוף שספג מכות נוספות בגלל הפרסום המגמתי, כל אזרח שנפגע בגלל מחבלים שהתרגלו להסתובב מוגנים סמוך לגדר מערכת מאוישת בחיילים מבולבלים, וכל מילואימניק שישב בתא מעצר על תקן "פושע מלחמה" - כולם קורבנות עקיפים של מערכת משפטית נטולת פיקוח, מעצורים ובלמים.

אי אפשר לדעת כמה ריקבון עוד זינים יגיעו לנקות. ולכן, כל תוצאה שלא תכלול הדחות רשמיות וישיבה בכלא עם קלון בלתי יימחה, תוביל לעוד טיוחים, לעוד בישולי קלטות, והכי גרוע - להגדלת החלק בציבור הישראלי שכבר לא יופתע מכלום. נא להתעורר.