מה עוד צריך לקרות במערכת המשפט?

מה עוד צריך לקרות במערכת המשפט ובגופי האכיפה הכפופים לה, כדי שנבין שהמערכת נהפכה לאיום חמור על המשטר הדמוקרטי ועל החירויות שלנו?

בפרשת שדה תימן לא היתה רק הדלפה שהעירה אנטישמיות אפלה. היה גם זיוף לכאורה: לפי מה שפורסם, הסרטון שהודלף הורכב משני סרטונים מודבקים.

זה היה נחשף בביהמ"ש, ולכן כנראה כתב האישום שהוגש לבסוף נגד החיילים אינו כולל האשמה באונס. הפצ"רית חשודה בזיוף ובעלילת דם נגד חיילי צה"ל, בהונאת בג״ץ ובשיבוש הליכי חקירה. לקרוא את המשפט הזה ולא להאמין. ממש "שכפ"ץ לצה"ל".

האם הרשויות בדקו את החשד שהסרטון זויף? האם עד לאחרונה נחקרה הפרשה בעזרת פוליגרף או אמצעים אחרים? התשובה שלילית. גם הזיוף וגם ההדלפה לא נחקרו עד לאחרונה. שנה שלמה חלפה בלי שפרשת שדה תימן נחקרה כראוי, והמחדל אף חמור יותר מעצם הזיוף והדלפתו.

זאת רשלנות מחפירה. לעומתה יחווירו כל הרעות החולות מהמסמך העבה שפרסמה הממשלה על היועצת המשפטית. יש חשד שהיועמ"שית גלי בהרב־מיארה הגישה אף היא תצהיר כוזב לבג"ץ בעניין.

זו פרשה חמורה, אבל לא יוצאת דופן. האשמים העיקריים הם מתווכי המידע, שהיה נגיש לכולם, אבל הוצנע. התקשורת והאקדמיה בישראל מעלו בתפקידן

אם היינו ציבור דמוקרטי בריא בתודעתו הפוליטית, רק הרשלנות והחשדות האלה היו מובילים את כולנו לדרוש את התפטרותה מהתפקיד שהיא מבזה.

אבל זה לא קורה, והעיוורון של כמחצית מהציבור, "האנשים הטובים" כביכול, לא חדש. הם לא התעניינו בעובדה שהפרקליטה לשעבר של מחוז ת"א פעלה, לפי החשד, בשירות כנופיית פשע אלימה, ושפרקליטות המדינה בהנהגת שי ניצן השמידה את תיק החקירה כך שגם לא נוכל לרדת לחקר האמת.

זו פרשה חמורה, אבל לא יוצאת דופן

פרקליטות המדינה תחת ניצן ניסתה להכפיף לשליטתה את המכון לרפואה משפטית, כדי לשפר את יכולתה להכתיב לו חוות דעת לבתי המשפט שיהיו נוחות יותר לפרקליטות ופחות לנאשמים. את התוצאות ראינו בהפללה ברצח תאיר ראדה. הפרקליטות סירבה בתוקף שמח"ש תצא משליטתה, והתוצאה היתה קשר מושחת בינה לבין המשטרה, למשל באִתרוּג המפכ"ל אלשיך שמח"ש לא הורשתה לחקור אותו (בפרשת אום אל־חיראן). עובדי הפרקליטות שבתו נגד בקרה שיפוטית חיצונית על עבודתם והצליחו לסרסה.

"הרגשתי שבר, שבר עמוק באמון שלי בפרקליטות. זה גוף שיש בו היום משהו חולה, גם ברמה הניהולית וגם ברמה הערכית"; "הפרקליטות חולה; חפים מפשע יושבים בכלא" - כך התבטאה נציבת הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות בשנים 2014–2016, השופטת הילה גרסטל.

"האנשים הטובים" המשיכו להתעלם כשדוּוח להם שעינו את ניר חפץ, דוברו של נתניהו, וסחטו אותו באיומים שמשפחתו תתפרק; שטויחה עדותו של קצין מחקירות נתניהו על עבירות חמורות; שניסו להדיח את יו"ר בזק לשעבר, שאול אלוביץ הנאשם עם נתניהו, להחליף עו"ד לאחד שיהיה נוח לפרקליטות; שהאזינו לשיחתו עם בנו בחדר התייחדות; שאמו בת ה־80 של עוזרו של נתניהו, דוד שרן, זומנה לחקירה; שנעשה חיפוש חודרני בשלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת, ואף הוא עונה בדרך זו כדי להופכו לעד מדינה.

גם הפרות חוק של שב"כ טרום־זיני חסו תחת הגנת היועמ"שית. רוגלות הושתלו בטלפונים של אזרחים. הנגד ארי רוזנפלד נכלא בצינוק, בלי לראות עו"ד, על ניסיונו להעביר לרה"מ מסמך שאמ"ן ניסה להסתיר ממנו.

איך נורמל כל זה? אחריות אזרחית רובצת על חלק גדול מהציבור. אבל רבים מהם פשוט לא הבינו מה לפניהם. האשמים העיקריים הם מתווכי המידע, שהיה נגיש לכולם, אבל הוצנע.

התקשורת והאקדמיה בישראל מעלו בתפקידן לפרש את המידע לציבור ולהזעיק אותו. באשמתן הגענו אל השפל הזה.

פרופ' אבי בראלי הוא היסטוריון באוניברסיטת בן־גוריון