הבחירות לוועדת המעקב העליונה מסעירה את המגזר הערבי

השבוע הודיעה ועדת המעקב לענייני הציבור הערבי, שמינתה ועדת איתור שתפקידה לאתר את האדם הנכון לתפקיד יו"ר הוועדה.

הוועדה היא ארגון הגג הפוליטי־חברתי של הציבור הערבי בישראל, והוקמה לפני חמישה עשורים בעקבות אירועי יום האדמה בשנת 1976 יחד עם הארגון שהוא חלק אינטגרלי ממנה ומהווה ועד ראשי הרשויות הערביות. לאורך השנים היה אדם אחד שעמד בראש שתי הוועדות, עד שלפני חמש שנים הוחלט על פיצול התפקיד.

למרבה הצער, ואני אומר זאת כערבי, ועדת המעקב שאמורה להיות ארגון הגג של כלל פעילות הציבור הערבי בישראל, עדיין מיושנת ומתפקדת בדרך פרימיטיבית ביותר, ללא השקיפות הנדרשת מכל גוף ציבורי, מבלי שתיתן דין וחשבון לציבור שלה. אפילו התפיסה המדינית והפוליטית שלה עדיין נמצאת באותו מקום מאז הקמתה, והיא מהווה מעין "מועדון חברים" סגור שהכניסה אליו היא בעיקר למפלגות הערביות, לוועד ראשי הרשויות הערביות ולמספר מצומצם של ארגונים חברתיים.

במקום שהוועדה תהיה מודל לארגון הפעילות הפוליטית והחברתית מול כל גופי המדינה, במיוחד מול הממשלה ומול גופים בינלאומיים, היא נותרה ועדה שעיקר תפקידה הוצאת הודעות לתקשורת בתגובה על אירועים שהתרחשו, הצהרות תקשורתיות דרמטיות, הזמנות לעצרות מחאה ולהפגנות והכרזה על שביתות ביישובים הערביים. כאן מצאתי דמיון גדול בינה לבין ארגון הליגה הערבית, המאגד את כל המדינות הערביות; רק שהאחרון הוא ארגון בעל יכולת כלכלית גדולה מכיוון שהוא ממומן על ידי 22 מדינות, חלקן מהעשירות בעולם.

ממשלות ישראל לדורותיהן לא הכירו בוועדת המעקב, מסיבות פוליטיות, שעיקרן מניעת ההכרה בציבור הערבי כמיעוט לאומי. זאת, כדי למנוע כל התנהלות מול ההנהגה של המיעוט הערבי, והלכה למעשה לא לתרום לחיזוק ועדת המעקב כארגון הגג של הקולקטיב. אך עדיין הוועדה יכולה היתה לגרום לכך שממשלות ישראל יכירו בה. נראה שהנהגת הציבור הערבי מבינה שיש לכך מחיר. הדבר יחייב קיום בחירות חופשיות לתפקיד יושב הראש.

בוועדת האיתור שמונתה שוב על ידי אותם חברים, וללא כל מעורבות או ביקורת חיצונית, חברים נציגי המפלגות המרכיבות את הוועדה, ללא כל ייצוג לאוכלוסיות נוספות בציבור הערבי דוגמת הנשים, הצעירים, העדה הדרוזית, אנשי אקדמיה ואנשי עסקים.

הסערה המתחוללת בימים אלו בחברה הערבית, על בחירת יושב ראש לוועדה, לא תביא לשינויים מהותיים. אולי ייצוג סמלי לנשים או לאנשי אקדמיה למשל, אך בפועל מה שהיה הוא מה שיהיה.

עוד לפני עשורים רבים ועדת המעקב לענייני הציבור הערבי היתה צריכה לאמץ, מתוך ראייה של התפתחות וקידום, את המודל הארגוני של הסוכנות היהודית, למשל, ולפעול בדומה לו: לגייס כספים, לרכוש נכסים ולסייע בפיתוח הכלכלי והחברתי של הציבור הערבי בישראל. תחת זאת, מתמקדת הוועדה מאז ועד היום בהזמנות להפגנות חסרות כל תועלת והשפעה.