"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הבחירות לוועדת המעקב העליונה מסעירה את המגזר הערבי

הסערה המתחוללת בימים אלו על בחירת יו"ר לוועדה לא תביא לשינויים מהותיים, אולי רק תזרז ייצוג סמלי לנשים או לאנשי אקדמיה למשל, אך מה שהיה הוא שיהיה

,עודכן
0השמעה
הפגנה שארגנה ועדת המעקב העליונה נגד רצח במגזר הערבי, צילום: קוקו

השבוע הודיעה ועדת המעקב לענייני הציבור הערבי, שמינתה ועדת איתור שתפקידה לאתר את האדם הנכון לתפקיד יו"ר הוועדה.

הוועדה היא ארגון הגג הפוליטי־חברתי של הציבור הערבי בישראל, והוקמה לפני חמישה עשורים בעקבות אירועי יום האדמה בשנת 1976 יחד עם הארגון שהוא חלק אינטגרלי ממנה ומהווה ועד ראשי הרשויות הערביות. לאורך השנים היה אדם אחד שעמד בראש שתי הוועדות, עד שלפני חמש שנים הוחלט על פיצול התפקיד.

למרבה הצער, ואני אומר זאת כערבי, ועדת המעקב שאמורה להיות ארגון הגג של כלל פעילות הציבור הערבי בישראל, עדיין מיושנת ומתפקדת בדרך פרימיטיבית ביותר, ללא השקיפות הנדרשת מכל גוף ציבורי, מבלי שתיתן דין וחשבון לציבור שלה. אפילו התפיסה המדינית והפוליטית שלה עדיין נמצאת באותו מקום מאז הקמתה, והיא מהווה מעין "מועדון חברים" סגור שהכניסה אליו היא בעיקר למפלגות הערביות, לוועד ראשי הרשויות הערביות ולמספר מצומצם של ארגונים חברתיים.

במקום שהוועדה תהיה מודל לארגון הפעילות הפוליטית והחברתית מול כל גופי המדינה, במיוחד מול הממשלה ומול גופים בינלאומיים, היא נותרה ועדה שעיקר תפקידה הוצאת הודעות לתקשורת בתגובה על אירועים שהתרחשו, הצהרות תקשורתיות דרמטיות, הזמנות לעצרות מחאה ולהפגנות והכרזה על שביתות ביישובים הערביים. כאן מצאתי דמיון גדול בינה לבין ארגון הליגה הערבית, המאגד את כל המדינות הערביות; רק שהאחרון הוא ארגון בעל יכולת כלכלית גדולה מכיוון שהוא ממומן על ידי 22 מדינות, חלקן מהעשירות בעולם.

ממשלות ישראל לדורותיהן לא הכירו בוועדת המעקב, מסיבות פוליטיות, שעיקרן מניעת ההכרה בציבור הערבי כמיעוט לאומי. זאת, כדי למנוע כל התנהלות מול ההנהגה של המיעוט הערבי, והלכה למעשה לא לתרום לחיזוק ועדת המעקב כארגון הגג של הקולקטיב. אך עדיין הוועדה יכולה היתה לגרום לכך שממשלות ישראל יכירו בה. נראה שהנהגת הציבור הערבי מבינה שיש לכך מחיר. הדבר יחייב קיום בחירות חופשיות לתפקיד יושב הראש.

בוועדת האיתור שמונתה שוב על ידי אותם חברים, וללא כל מעורבות או ביקורת חיצונית, חברים נציגי המפלגות המרכיבות את הוועדה, ללא כל ייצוג לאוכלוסיות נוספות בציבור הערבי דוגמת הנשים, הצעירים, העדה הדרוזית, אנשי אקדמיה ואנשי עסקים.

הסערה המתחוללת בימים אלו בחברה הערבית, על בחירת יושב ראש לוועדה, לא תביא לשינויים מהותיים. אולי ייצוג סמלי לנשים או לאנשי אקדמיה למשל, אך בפועל מה שהיה הוא מה שיהיה.

עוד לפני עשורים רבים ועדת המעקב לענייני הציבור הערבי היתה צריכה לאמץ, מתוך ראייה של התפתחות וקידום, את המודל הארגוני של הסוכנות היהודית, למשל, ולפעול בדומה לו: לגייס כספים, לרכוש נכסים ולסייע בפיתוח הכלכלי והחברתי של הציבור הערבי בישראל. תחת זאת, מתמקדת הוועדה מאז ועד היום בהזמנות להפגנות חסרות כל תועלת והשפעה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר