השלום בין ישראל לבין ירדן הוא שלום קר, אך מערכת ביטחון אזורית חמה. הוא לא נולד מתוך תמימות, אלא מתוך הבנה שכוח מרסן הוא כוח מציל. דווקא משום שהוא מצליח, הוא מאוים בידי איראן ורשתות ההשפעה של טורקיה וקטאר, המבקשות להבעיר את השקט שירדן מחזיקה כבר דורות.
לאורך גבולה הצפוני של ירדן צמחה תעשיית הברחות של קפטגון, נשק ורחפנים, שהפכה את דרום סוריה למסדרון מלחמה. רבת עמון עברה מהגנה פאסיבית להרתעה מקדימה: תקיפות מדויקות בעומק סוריה מחסלות סדנאות ייצור ומסכלות חדירות עוד לפני שהאש מגיעה לישראל.
בינואר 2024, רחפן של מיליציה איראנית תקף את הבסיס האמריקני "מגדל 22" שבצפון ירדן והרג שלושה חיילים אמריקנים. האירוע סימן נקודת מפנה: גם בוושינגטון הבינו שירדן אינה עורף - אלא חזית במאבק בהתבססות האיראנית.
ירדן בונה מערך הגנה רב־שכבתי של סוללות יירוט, מכ"מים ומערכת התרעה שכבר הוכיחה את עצמה ביירוטים של טילים ורחפנים איראניים, דקות לפני שפגעו במטרות בישראל. ירדן עשתה זאת למרות איומיה של טהרן.
אבל המתקפה על ירדן אינה רק ביטחונית. קטאר וטורקיה מנהלות קמפיין לערעור בית המלוכה: מימון עמותות, כלי תקשורת וארגוני גולים המחזקים את זרמי חמאס והאחים המוסלמים. החלטתה של רבת עמון באפריל האחרון להוציא את האחים המוסלמים אל מחוץ לחוק, לאחר תפיסת תא רחפנים שאומן בלבנון, היתה צעד אמיץ שקבע קו אדום והציב חומת אש נגד רדיקליזציה חיצונית.
ירדן נושאת בנטל שאין לו תקדים: יותר מ־1.3 מיליון פליטים סורים - כמעט עשירית מהאוכלוסייה שלה. בניגוד למדינות אחרות, שבהן מחנות פליטים הפכו לחממות קיצוניות, רבת עמון הפכה את המשבר הזה למדיניות: שילובם של הפליטים בכלכלה, היתרי עבודה ויצירת "ביטחון מתוך הכלה". טהרן ודמשק ניסו להפוך את הפליטים הללו לכלי לחץ, אך ירדן סגרה להן את הערוץ.
מעבר לגבול, הדרוזים בא־סווידא הפכו לקו הגנה אזרחי שמונע מדרום סוריה להידרדר, מסכלים הברחות סמים ונשק. כל משאית שהם עוצרים - חדירה אחת פחות לשטח ירדן, ומשם לישראל.
בשנתיים האחרונות גברה המתיחות מעל לפני השטח, אך ירדן נותרה חשובה לישראל, כשם שישראל היא חיונית לירדן. הממלכה היא אזור חיץ, תחנת התרעה מוקדמת ושותפה בשמירה על השקט בבקעת הירדן ובמקומות הקדושים בירושלים - תפקיד המעוגן בהסכם השלום.
ירדן יציבה היא חלק מקו ההגנה של ישראל. פירושה הוא גבול מזרחי שקט ויכולת של ישראל למקד כוח בזירות אחרות. ישראל היא עורק חיים עבור ירדן: אספקת מים ואנרגיה שהיא מבטיחה, ומעל לכל - ביטחון קיומי.
עוד לפני השלום ישראל וירדן פעלו יחד, כשלא היו ברירות אחרות. ב־1970 סוריה שלחה טנקים כדי להפיל את בית המלוכה ולסייע למורדים פלשתינים; ישראל שלחה מטוסים והחזירה את הסורים לדמשק. כעבור שלוש שנים, ערב מלחמת יום כיפור, המלך חוסיין הזהיר את גולדה מאיר מפני המתקפה המתקרבת. כך נולדה הדוקטרינה שמחזיקה עד היום: ההרתעה הישראלית והיציבות הירדנית הן מערכת אחת.
מי שינסה שוב לאתגר את ירושלים באמצעות פגיעה בממלכה השכנה - אם בכאוס הסורי, בתככים הקטאריים, בהשפעה האיראנית או בחתרנות הטורקית - יגלה את אותה היד המונפת ואת אותה הבהירות האסטרטגית שהמריאה לשמיים ב־1970, ושתמריא שוב בכל זמן ומקום שיידרש.
שי גל הוא מומחה לפוליטיקה בינלאומית, ניהול משברים ותקשורת אסטרטגית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו