"היהודון החביב על הפריץ": שובו של השטנץ הסובייטי

באחד מימי האביב של 1983, נתיני בריה"מ, שהורגלו לחיים אפורים ונטולי שעשועים, ראו על מסכי טלוויזיה "שואו" ססגוני במיוחד. כתריסר יהודים בעלי שם ועטורי הישגים - מדענים, סופרים, אמנים וקולנוענים - כונסו על במה אחת והכריזו על הקמת "הוועד האנטי-ציוני של הציבור הסובייטי".

אזרחי בריה"מ, שהתמימות מהם והלאה, קלטו את המתרחש. לא "הציבור הסובייטי" ולא נעליים - הרשויות רקחו עבורם את ההצגה הכי טובה בעיר: את האפשרות לחזות כיצד יהודי החצר הצייתנים נאלצים להתחרות ביניהם בזריקת רפש על העם היהודי ועל מדינת היהודים.

חברי הוועד אכן יצאו מגדרם בניסיון להוכיח נאמנות חסרת גבול ליד שהאכילה אותם בכסף, בתארים, בכיבודים - וגם בליטוף, שעיקרו הזכות להיות "היהודון החביב על הפריץ".

הם המציאו עלילות דם הזויות על ישראל הרחוקה - שמעולם לא ראו - והעלו טיעונים מופרכים כדי להוכיח שישראל לא מייצגת את היהודים ופועלת נגד האינטרס היהודי. במקביל, העידו שהמשטר הסובייטי הנאור נעדר כל אנטישמיות, ושאם הוא מעניש יהודים על פשעים מחפירים דוגמת הרצון ללמוד את השפה העברית או לעלות לישראל, זה מוצדק לגמרי. יתרה מזאת, הודו חברי הוועד, צריך להעניש אותם ביד קשה - לטובת השלום והצדק.

בריה"מ, כידוע, נפלה והפכה לזיכרון רחוק, אך שיטות התעמולה שלה דווקא עובדות שעות נוספות. חלקן, כמו זיוף "העם הפלשתיני", התקבעו כל כך בעולם הרחב, שאם ממציאיו מן המחלקה הבינלאומית של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית ומן הקג"ב רואים ממושבם בגיהינום כיצד פרי מוחם הקודח התקבל באליטות של המערב, הם מחייכים בנחת.

בתקופת הקג"ב, יהודים שלא חתמו על עצומות אוטו-אנטישמיות היו מוענשים על ידי שלטון רודני. איזה תירוץ יש לחותמי מכתב האמנים היהודים החדש נגד ישראל?

הפטנט למצוא ולנצל כמה יהודים שיסכימו ללכלך על עמם לא הומצא בבריה"מ. הוא עבד לאנטישמים נהדר בתקופת האינקוויזיציה, וגם לפניה, אך האימפריה הסובייטית שכללה אותו לדרגת אמנות.

כעת גם הוא זוכה לעדנה עם פרסום "מכתב 450 היהודים", שנשלח לאו"ם ולמנהיגי מדינות העולם, במטרה מוצהרת לספר שישראל מבצעת רצח עם ולבקש להטיל עליה עיצומים וסנקציות. מדהים כמה השטנץ זהה למקור הסובייטי.

שוב הדוברים הם יהודי חצר מעוטרים, שיודעים מאיזה צד מרוחה החמאה - מדענים, סופרים, אמנים וקולנוענים. שוב הם קובצו יחדיו, כאילו כדי להוסיף חומרה מיוחדת, או שמא נופך של אמינות, לעלילות דם הזויות ומופרכות, לא שונות מההאשמה העתיקה על הוספת דם ילדים למצה. שוב הם משקרים ומאשימים את מדינת היהודים בפשעים שלא ייאמנו, ושוב הם מבקשים מן העולם הנאור להטיל על בני עמם קשי העורף עונשים קשים. לטובת השלום והצדק, כמובן.  

רוב חברי "הוועד האנטי-ציוני של הציבור הסובייטי" כבר מתו, שמותיהם נשכחו - בשעה שמדינת היהודים, שעליה טינפו, פורחת. כשפגשו את בוראם, אולי טענו להגנתם לנסיבות מקילות: אם לא היו עושים את מעשי הנבלה נגד עמם, היו מוענשים על ידי שלטון רודני.

ליורשיהם, חותמי "מכתב 450 היהודים" אין נסיבות מקילות ואין מה לטעון להגנה. הם יורדים לאשפתות של טומאה מוסרית לגמרי מרצון.