בואו נדבר על המחאה נגד מעצרם של שורפי הפחים. אבל קודם - תזכורת קטנה: בראשית חודש ספטמבר, במסגרת יום שיבוש ומחאה "למען החטופים", פעלה קבוצה קיצונית של המחאה כדי ליצור טבעת אש סביב בית ראש הממשלה בירושלים.
שריפת הפחים בשכונת רחביה // צילום: דוברות המשטרה
לא מדובר בהצתה ספונטנית של פח תוך כדי הפגנה, אלא במהלך מחושב שכלל קבוצת הודעות סודית, תכנון מוקפד, ביצוע שסיכן אזרחים ופגע ברכוש פרטי - ובהמשך, כך על פי החשד, גם ניסיון לשיבוש ראיות.
מאז נעצרו חברי ההתארגנות, הם הובאו פעם אחר פעם בפני בית המשפט שהחליט להאריך את מעצרם. אבל בעיני אדוני הארץ והכותבים ב"הארץ" זה לא מוצא חן. איך אפשר לעצור אנשים כאלה, הם זועקים. איך אפשר לעצור את מלח הארץ. וכך החבורה המסוכנת זוכה למאמרים אוהדים, ולהפגנות שבועיות מול בית הכלא כאילו מדובר באסירי ציון.
אל המאבק הצטרפו פוליטיקאים מוכרים. יאיר גולן, מנהיג מפלגת הדמוקרטים, התייצב מול המצלמות והכריז: "זה עוד שלב נורא בהידרדרות המשטר ובהתפוררות הדמוקרטיה הישראלית". לא פחות. גם נעמה לזימי, עוד כוכבת מחאה, נחלצה לעזרתם והאשימה כי "הפרקליטות והמשטרה מתחנפות ללא יודעת מי".
אבל נגד מי בעצם מפגינים המפגינים, את מי תוקפים כותבי הטורים ב"הארץ" והצייצנים ברשת, ונגד מי יוצאים הפוליטיקאים? הפעם זו לא "הממשלה", זו לא "המשטרה", וגם לא בן גביר. היעד למתקפות הוא מערכת המשפט - הפרקליטות שדורשת הארכת מעצר ובתי המשפט שנענים לה.
נגד מי בעצם מפגינים? את מי תוקפים הצייצנים ברשת, הפוליטיקאים? היעד הוא מערכת המשפט, הפרקליטות שדורשת הארכת מעצר ובתי המשפט שנענים לה
איך זה ייתכן שהאנשים שבמשך חודשים תקפו בשצף קצף את הכוונה לערוך רפורמה במערכת המשפט ולא היו מוכנים לשמוע על שום שינוי, פתאום דווקא הם תוקפים בכזו חריפות את אותה מערכת? ולא רק בהפגנות עבר עסקינן. אם מחר תתקיים שוב מחאה נגד הרפורמה המשפטית, הם יהיו הראשונים שמתייצבים, חוסמים כבישים, משבשים חיים.
השאלה הזו הזכירה לי דיון עם חבר מתנגד רפורמה, אי-אז בשנה שקדמה למלחמה. היו לנו הרבה שיחות וויכוחים על סעיפיה השונים של התוכנית שביקש השר יריב לוין לקדם, מעילת הסבירות, דרך פסקת ההתגברות ועד לוועדה למינוי שופטים.
וכך התווכחנו מעת לעת, כל אחד ועמדותיו. אבל על שאלה אחת לא היה לו מענה. אני אמרתי שאני מוכן לקבל את כל טענותיו בדבר חשיבות שימור הכוח הרב בידי השופטים, אך בתנאי אחד - שייתן לי לבחור את השופטים.
כאן הוא החל לגמגם, ודי ברור למה. כי אם לשיטתו בדמוקרטיה חשוב שתהיה לשופטים יכולת להגביל את הכנסת והממשלה בצורה כה אבסולוטית, זה אמור להיות תקף תמיד, בכל הרכב של בית המשפט.
ההפגנות כעת נגד מערכת המשפט, דווקא של אלה שהתהדרו בהיותם מגיני מערכת המשפט, מביאות לאותה מסקנה: עצמאות בית המשפט לא מעניינת אותם באמת. מה שמעניין את אותם מפגינים זה שהשופטים יעבדו אצלם. או כמו שאמרה איזו שרה בהקשר אחר: "מה שווה בית המשפט אם אנחנו לא יכולים לשלוט בו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו