כך נבל הנובל: הוועדה באה לקלל - ויצאה מברכת

"חתן פרס נובל לשלום צריך להיות אדם שעשה את מה שאפשר והטוב ביותר למען אחווה בין האומות", כתב ממציא הדינמיט אלפרד נובל בצוואתו בשנת 1895 - והניח תשתית לאחת המסורות המוזרות ביותר של האנושות: לחכות מדי שנה להכרזת הזוכה, ולהתווכח מייד אחריה על מופרכות הבחירה. הפעם, עם ההחלטה של ועדת השיפוט להעניק את הפרס למנהיגת האופוזיציה של ונצואלה מריה קורינה מצ'אדו – ולא לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ – כמות הוויכוחים גדולה במיוחד.

אין ספק שההתעלמות של ועדת השיפוט מההישגים של טראמפ בתחום השכנת השלום בעולם אינה מקרית ומעידה כאלף עדים על חוסר האובייקטיביות המובנית של הפרס. הדבר זועק במיוחד אם משווים את העניין לטיפול הפוך לחלוטין שניתן על ידי הוועדה לברק אובמה. אובמה, כזכור, קיבל את פרס נובל לשלום בשנת 2009, רק על היותו אובמה.

בניגוד לשני נשיאים אמריקנים קודמים שקיבלו את הפרס במהלך הכהונה (תיאודור רוזוולט ב-1906 על תפקידו כמתווך בסיום מלחמת רוסיה-יפן, ו-וודרו וילסון ב-1919 על תפקידו בכינון חבר הלאומים), אובמה לא תרם דבר לאחווה בין האומות, אלא אם חושבים בטעות שנאומו המתרצה בפני האחים המוסלמים, אשר נישא באוניברסיטת קהיר, גרם לג'יהאד העולמי לחבב את אמריקה.

מילא אובמה, לפרסי נובל לשלום היו נפילות גדולות יותר. בשנת 1939 חבר הפרלמנט השוודי אריק גוטפריד כריסטיאן ברנדט המליץ להעניק את הפרס לאדולף היטלר

מילא אובמה, לפרסי נובל לשלום היו נפילות גדולות יותר. בשנת 1939 חבר הפרלמנט השוודי אריק גוטפריד כריסטיאן ברנדט המליץ להעניק את הפרס לאדולף היטלר. במכתב ההמלצה כתב שהיטלר הוא "לוחם למען השלום" ש"ירגיע את אירופה, ואולי כל העולם". המכתב התייחס גם לספרו של היטלר "מיין קאמפף", שאותו תיאר חבר הפרלמנט כ"אחד הספרים הטובים בעולם".

יש לומר כי ההמלצה של ברנדט, ככל הנראה, נועדה להתריס ולבקר את שתיקת העולם נוכח פשעי הצורר הנאצי, אבל צורר אחר, יוסף סטלין, הומלץ לקבל את הפרס לפחות פעמיים.

ואם בזוכים, ולא במומלצים גרידא, עסקינן - הרי שהחרפה הגדולה ביותר נרשמה ב-1994, עת הוענק הפרס לרוצח ההמונים יאסר ערפאת, לצד יצחק רבין ושמעון פרס. קארה קריסטיאנסן, אחד מחברי ועדת הפרס, התפטר במחאה והזכיר לכולם שמדובר בארכי-מחבל הגדול ביותר בעולם, אבל כל היתר העמידו פנים שהם לא רואים את נהרות הדם שעל ידיו.     

בגלל הפוליטיזציה של פרס נובל לשלום, הוא תמיד שיקף אופנות חולפות של צד פוליטי מסוים, זה שמזוהה עם השמאל האירופי והעולמי. כך גם הפעם, כשהפרס נחסך מטראמפ, בהבדל אחד.

ועדת הפרס כל כך לא רצתה להעניק אותו לנשיא האמריקני השנוא עליה, שבלית ברירה ולשם שינוי בחרה דווקא במועמדת ראויה מאין כמוה.

מריה קורינה מצ'אדו מגלמת את כל הערכים הטובים. היא לוחמת חופש אמיצה, אשת ימין אמיתית ומובילת המאבק במשטר הדיכוי של הרודן מדורו - אותו משטר שצירף את ונצואלה לציר הרשע לצד איראן ונגד ישראל. ובל נשכח, מצ'אדו היא ידידה גדולה של המדינה היהודית, שתנצח את מדורו ותעביר את שגרירות ארצה לירושלים.

ועדת הפרס באה לקלל (את טראמפ), ויצאה מברכת.