אור ראשון ולא אחרון: לספר על השבת הארורה – למרות הביקורות

כשבוע לאחר 7 באוקטובר נתקלתי בפוסט שנכתב על שלמה רון מנחל עוז, שישב בסלון בעוד בני משפחתו נמצאים בממ"ד. במשך כמה שעות הוא סירב להצטרף אליהם, התעקש לשבת מול הטלוויזיה לבדו, אטם עצמו לתחינותיהם שייכנס כבר לממ"ד כי המרצחים מסתובבים חופשי. מחבל ירה בו דרך החלון, ומי שעבר שם אחר כך ומצא גופת איש זקן על ספה, לא ידע שבבית נמצאים חמישה אנשים נוספים. שלמה רון ז"ל נקבר בכנרת. משפחתו ניצלה.

הסיפור לא נתן לי מנוח. המחשבה מה עבר בראשו של אותו אדם בן יותר משמונים שהבין כנראה שאין מי שיגן על משפחתו, שכל אחד לגורלו בטבח הנורא שמתחולל סביבם. איש ספר ותרבות, מבוגר ולא בקו הבריאות, שהאמין בהגשמה, בהתיישבות, שיש מי שדואג - ולפתע מבין שאין. בלילה אחד כתבתי מונודרמה קצרה, "שבת בבוקר" שמה, ושלחתי לשחקן שלמה בראבא שהסכים מייד לגלם את הדמות בפסטיבל התיאטרונטו.

קצרה היריעה מלתאר את התגובות והתחושות שנלוו להפקה הקטנה הזאת. משפחתו של רון ז"ל באה לצפות, קהל בכה, בראבא אמר שזה התפקיד המשמעותי בחייו. המועצה הציונית אימצה אותנו ובנתה על סמך המונודרמה הזאת ערב שכולו ציונות ותקווה. בשנה שעברה הופענו איתה בארה"ב בערב זיכרון בנוכחות שגריר ישראל בוושינגטון.

אפשר לכעוס ולהתעצבן על כך שעשו מ-ֽ7 באוקטובר הוליווד. אבל מתוך הטרגדיה צומחות ותצמחנה יצירות אמנות. הלוואי שנספר כמה שיותר, בכל מקום וזמן

השבוע עלתה בקשת סדרת הדרמה "אור ראשון", המבוססת על סיפורים אמיתיים. זו לא היצירה הישראלית הראשונה שצמחה מסיפורי השבת הארורה ההיא אבל הסדרה עוררה דיון ציבורי כה סוער, עד שמשפחות שכולות יצאו נגדה בחריפות.

הטענה העיקרית היא שמוקדם עדיין לשדר סדרה כזאת: הציבור הישראלי עודו בטראומה, המלחמה בעיצומה, לא כל החטופים שבו הביתה, הכל טרי, כואב, מדמם. הנפש הישראלית, כך טוענים המבקרים, עוד לא מסוגלת להכיל את התמונות והקולות שהסדרה מביאה. רייטינג על חשבון נפשם וכאבם של הצופים, אפילו הפרומו הוא טריגרי, ובכלל, איך אפשר להרוויח כסף על חשבון הטרגדיה הנוראה שהתרחשה כאן רק לפני שנתיים?

והן לגיטימיות, הביקורות הללו, לחלוטין לגיטימיות. צפיתי בפרק הראשון ולא בטוחה שאמשיך לפרקים נוספים. הלב לא עומד בצלילי האזעקות והירי ובעיקר בחוסר האונים הגדול שזועק מהמסך. אבל הביקורת יכולה וצריכה להתמקד ביצירה עצמה, בסדרה, לא בעצם העובדה שהיא נוצרה ומשודרת.

אפשר לכעוס ולהתעצבן על כך שעשו מ-7 באוקטובר הוליווד. אפשר לומר שהכל נראה מאוד נקי, שרותם סלע שוב בפריים ושבסופו של יום זאת טלוויזיה מסחרית שתפקידה לייצר כסף, שזאת לא סדרה למטרות צדקה ולכן היא נכתבה ונראית הרבה יותר אמריקה מישראל. אבל לחלוטין לא לגיטימי לבקר את עצם העובדה שמתוך הטרגדיה צומחות ותצמחנה יצירות אמנות. הציווי היהודי הוא "והגדת לבנך" - כי עמים שאין להם סיפור, נכחדו.

לסיפור אין זמן ועת. "אור ראשון" מספרת את סיפור 7 באוקטובר באופן מסוים, הוא טריגרי וקשה לצפייה. אבל אין שום דבר לא לגיטימי בעצם ההחלטה לספר אותו עכשיו. והלוואי ונספר אותו כמה שיותר, בכל מקום, כדי שאיש לא ישכח.