בחודש תמוז עמדתי בבר-המצווה של שכבת ז' בקיבוץ רעים. השבילים שוב התמלאו בילדים צוחקים, מדריכות מסורות הנחו את הטקס. התלמידים סיפרו על המדריך שלהם, עמית גבאי ז"ל, שנרצח ב-7 באוקטובר. השמחה והאובדן נשמעו זה לצד זה, שני קולות סותרים - אלו הם חיינו בשנתיים האחרונות בחבל העצב והתקווה.
בעבודת השיקום אני רואה חיים צומחים מתוך האדמה החרוכה, ונזכר במשל העץ שנכרת - אשר מן הגדם שלו יוצא נצר חדש. כך גם אצלנו. הנביא ישעיהו אומר: "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי, וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה". אנשי חבל התקומה רוצים מצד אחד עוד להתמודד עם הכאב, ויד ביד הם עמלים ליצור את החיים מחדש, וטוב יותר.
אין לנו את כל הזמן שבעולם. קיבלנו חמש שנים, נותרו שלוש. אנחנו עושים הכל לסייע לתושבים בשיקום הנפשי והקהילתי, ולוקחים עלינו את התשתית לצמיחה
לנו יש שליחות, שהחלה בהקמת המינהלת ב-19 באוקטובר: לעזור לתושבים להצמיח את העץ הכי חזק ויציב שניתן, להחזיר את תושבי החבל לבתיהם ולעודד עוד אנשים להצטרף אליהם. לקדם שגשוג כלכלי של החבל באמצעות חיזוק העסקים, התעשייה, החקלאות וההשכלה הגבוהה, לשפר את איכות החיים בחינוך, בבריאות, ברווחה, בתשתיות ובקהילה, ובתוך כל זאת לחזק את האמון בין התושבים לבין המדינה ומוסדותיה.
אין לנו את כל הזמן שבעולם. קיבלנו מנדט לחמש שנים, ומתוכן נותרו שלוש בלבד. אנחנו עושים הכל כדי לסייע לתושבים להתפנות למלאכת השיקום הנפשי והקהילתי, ולקחת בידינו את הדאגה לכל התשתית שתייצר ריפוי וגם צמיחה מחדש.
העשייה הזאת מתאפשרת בזכות שיתוף הפעולה ההדוק של המינהלת עם הקהילות עצמן ועם הרשויות המקומיות. הן שותפות מלאות לתהליך השיקום והצמיחה, וזה גם חלק מתהליך הריפוי עצמו וכדי שהשיקום יתאים באמת למציאות בשטח. שיתוף הפעולה עם ראשי הרשויות והקהילות הוא נדבך חיוני, המאפשר לנו לפעול מהר, לזהות חסמים ולפתור בעיות.
עם תחילת שנת תשפ"ו אנחנו כבר רואים את פירות המאמץ: יותר מ-90% מתושבי החבל חזרו לבתיהם, וביישובים מסוימים שיעור החזרה עולה על 97%. בתי הספר נפתחו מחדש, תשתיות חיוניות חזרו לפעול, וחיי קהילה מתחדשים מדי יום.
ומעל הכל - הילדים. כיום מספר התלמידים בחבל התקומה בכיתה א' כפול ממספר התלמידים בכיתה י"ב. הנתון הזה הוא לא רק סטטיסטיקה - הוא קריאת אחריות. הילדים האלה הם העתיד, והם זקוקים ליסודות איתנים כדי לצמוח במקום שידע טראומה, אך בוחר בחיים. הנתונים הללו הם עדות לרוח ולנחישות של תושבי החבל, ולהצלחת השותפות בין המדינה, הרשויות המקומיות והתושבים עצמם.
הסתיו מתקרב, ואם יש משהו אחד שלמדתי השנה מחקלאי החבל, הוא שהאנשים שנאחזים באדמה הם האופטימיים מכולם. הם מחכים לגשם שיבוא ויפריח את האדמה היבשה של הקיץ, ויצמיחו ממנה שדות פורחים. 7 באוקטובר עודו עימנו, וכנראה אף פעם לא יהיה לגמרי מאחורינו. אנו נמשיך להתפלל להחזרת החטופים, ונדע שאם נמשיך לחרוש את השדה הזה ביחד - מדינה, רשויות ותושבים - נוכל להפוך את הכאב לחיים חדשים, ואולי להציע בכך את הניצחון הטוב ביותר על מה שאירע לנו לפני שנתיים.
הכותב הוא ראש מינהלת תקומה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו