בגבול מצרים מבריחים כרגיל

כבר כמה חודשים כותבים ב"קול היהודי", כלי תקשורת עצמאי, על הברחות נשק נרחבות בגבול מצרים על ידי רחפנים כבדים. אלה לא הרחפנים הקטנים שמעופפים בשמיים כתחביב אישי, וגם לא אלה שנלחמים בעזה ובלבנון. אלה רחפני ענק עם כושר נשיאה של עשרות קילוגרמים. בשפת הנשקים מדובר ביכולת לשאת 4 מאגים או כ־10 נשקים ארוכים או כ־30 אקדחים. מובן שמוברחים גם אמצעי לחימה נוספים, תחמושת וסמים לרוב.

"שבת מזעזעת עברה עלינו, תושבי פתחת ניצנה בגבול מצרים", כתב אחד החקלאים במוצאי השבת האחרונה, "אנו מרגישים כמו התצפיתניות שאף אחד לא ספר ולא הקשיב להן. עשרות רבות של רחפנים עוברים ביום ובלילה, עמוסים בנשקים, ואף אחד לא בשטח לעצור אותם. הם עובדים כמו קרטל ממומן ומסודר עם תצפיתנים וכלי שטח שמקשה על היחידות הסדירות להתמודד... רק השבת ספרנו מעל באר מלכה 25 פעמים רחפנים, ומה עם אלה שעברו מתחת לרדאר?". יום קודם חקלאי אחר תיעד בלילה מעבר של 12 רחפנים רק מעל המשק שלו.

אורך הגבול בין ישראל למצרים הוא כ־200 ק"מ. עם ירדן, גם כן גבול פרוץ, מדובר בגבול של כ־500 ק"מ, חלקו גובל בקרבת הרשות הפלשתינית וחלקו בערבה היפה. בשני המקרים הנשק שמוברח מירדן נבלע ונעלם, פעם במהירות בידי הטרוריסטים ביהודה, שומרון ובקעת הירדן ופעם בנגב.

ההברחות מגבול מצרים נבלעות בגבעות הזהובות של המדבר, מטופלות נאמנה בידי מבריחי הנשק, בדואים בדרך כלל, והיעד איננו ידוע. הנחת העבודה של כלל גופי הביטחון בישראל היא שגם נשק שמיועד למטרות פליליות או אישיות, יופנה בעת פקודה למטרות טרור. כבר קיבלנו פרומו קטן בפרעות מאי 2021, באירועי שומר החומות בכל רחבי הארץ.

בכלל, מדובר באירוע אסטרטגי, מכוון מלמעלה, הן בגבול מצרים והן בגבול ירדן, שמטופל בידי ישראל בכלים מיקרו־טקטיים. בשטח יש יחידות, ללא כוח אדם או ציוד מתאים, והן קורסות תחת העומס. איכות הציוד של המבריחים משני צידי הגבול עולה פי כמה על זו של היחידות שלנו.

עוד בעיה היא שאין רגל מסיימת לסיכול. המבריחים הבדואים מטיילים בנגב ועושים כאוות נפשם, אין להם מה להפסיד. הוראות הפתיחה באש מחמירות, וגם כשתופסים את המבריחים לא משתמשים בכלים משפטיים בהיבט הפרסונלי, לא גורמים להם נזק כספי, למרות שאין קל מזה. כל רחפן וכלי רכב המוביל אותו מהצד הישראלי עולים מאות אלפי שקלים. כיום, גם אם מצליחים לתפוס את כלי הרכב, הוא מוחרם לשבוע-שבועיים ואז מוחזר לפושע.

היחידה שהעלתה את הנושא בקבינט היא, כמובן, השרה אורית סטרוק, שלמדה את הסוגיה לעומק, מדברת עם חקלאים ויורדת לשטח. הנורות האדומות שלה מהבהבות באופן תמידי. אורית מצביעה על תרדמת מערכתית שמובילה לכשל כולל. צה"ל לא יכול להתמודד לבד עם התופעה - הוא חייב את המשטרה, את השב"כ ואת משרד המשפטים. כיאה לאירוע אסטרטגי, כדאי שתהיה גם חשיבה ועבודה אסטרטגית. ועוד לא דיברנו על העובדה שמול מצרים לא עולה דרישה להפסיק את ההפקרות.

הערכת השטח היא שבשנתיים האחרונות עברו כ־7,000 כלי נשק, מאקדחים ועד מאגים. זו כמות אסטרונומית של נשק בלתי חוקי וקטלני. היחידות שמוסרות את נפשן הצליחו רק לסכל כמה מאות, ובתקופה האחרונה, כשפעילותן דוללה, הקצב התגבר מאוד.

איך יכול להיות שלא שמענו על זה בשום מקום כמעט? איך רק גוף תקשורת קטן ודלפון כמו "הגוף היהודי" יורד לשטח, מקשיב לחקלאים וזועק את השאלות הקשות? באר מילכה נמצאת שעה נסיעה בלבד מבאר שבע, מאוד קל להגיע. לא מדובר במדבר סהרה, רק בנגב האהוב והקטן שלנו, שמופקר - ולא לראשונה - בקונספציה הרסנית. הלוואי שנתעורר הפעם בזמן.

תושבי פתחת ניצנה מרגישים כמו התצפיתניות שאף אחד לא הקשיב להן. בשטח מעריכים שבשנתיים האחרונות עברו כ־7,000 כלי נשק, מאקדחים ועד מאגים