ראש השנה דווקא עשוי להיות מתעתע

ערב שנה חדשה זה לא זמן להחלטות חדשות. בכלל לא. סלחו לי שאני כופרת במצוות "ניו יירז רזולושן" ובמיליארדי הדולרים שהיא הכניסה למפיקי הוליווד, אבל זה לא קשור בכלל. האירועים הכי חשובים שלנו לא קרו בראש השנה, וגם ההחלטות הכי טובות שלכם - תבדקו אותי - לא התקבלו בתאריך עגול.

מדינת ישראל הוכרזה בה' באייר, תאריך לא עגול בעליל, וגם חסר סמליות. ירושלים שוחררה, כעבור 19 שנים, בכ"ח באייר. מבצע משה יצא לדרך בכ"ו בחשוון. את הכור בעיראק תקפו מטוסינו בערב חג שבועות, ה' בסיוון; את הכור באיראן - י"ז בסיוון. סאדאת ביקר בישראל בי"ט בחשוון, הסכמי אברהם נחתמו בטקס חגיגי בכ"ג באלול. מבצע הביפרים, זה ששינה את פני המערכה הצפונית שכל כך חששנו מפניה - 17 בספטמבר, י"ד באלול. החתונה שלי, אם זה מעניין מישהו - י"א בתמוז. יש חודש גנרי יותר מתמוז, תגידו? אפילו יום ההיטהרות האולטימטיבי, היום שבו על פי המסורת שלנו באמת הכל מתחיל מחדש, לא קורה בראש השנה אלא רק כעבור שבוע וחצי, ב־י' בתשרי. המוח שלנו אוהב תבניות מסודרות, אבל החיים עצמם לא מסודרים. לא מסודרים בכלל.

כמו "אחרי החגים", כמו "ממחר דיאטה", גם החלטות חדשות של ראש השנה הן ניסיון להכחיש את הכוח שיש לנו על החיים שלנו בכל רגע נתון. יש כל כך הרבה תחומים בחיים שאין לנו שליטה עליהם - כפי שהשנתיים האחרונות מזכירות לנו מדי יום, מדי שעה; אבל עבור עצמנו, הרצונות שלנו, סולם הערכים שלנו, הדרך שבה אנחנו מובילים את החיים שלנו - כל יום הוא ראש השנה, וכל רגע מתאים לניו רזולושן. אם היינו מחכים לתאריכים יפים כדי לעשות שינוי ביומיום הפרטי או הלאומי שלנו, אוי ואבוי. "כי האדם עץ השדה?", שואלת אותנו התורה, בפסוק שבדרך כלל מצוטט בט"ו בשבט (ראש השנה לאילנות!). אך גם האדם הוא יצור עונתי. החלטות חשובות מבשילות כמו פרי, וצריך לקטוף אותן בזמן - גם אם זה לא מסתנכרן במדויק עם הקישוטים לשולחן החג.

אני לא זוכרת כלום מראש השנה לפני שנתיים, כמו אנשים שעברו תאונת דרכים ולא זוכרים את כל היום שלפני, מעוצמת הטראומה. אין לי מושג מה בישלתי. אין לי מושג מה לבשתי. אין לי מושג על מה חשבתי בתקיעת שופר, את מי אירחתי, מה איחלתי לשנה החדשה.

את ראש השנה האחרון הכנסתי בבכי. באותו יום הובאו לקבורה ההרוגים הראשונים מהתמרון בלבנון, והלב התכווץ מכאב ומחשש מפני הבאות. אני זוכרת היטב על מה חשבתי בחג: על כל מה שהשתנה. על כל מה שאיבדנו. על כל מה שנגזל מאיתנו. על הברבור השחור, המחריד, המאיים, שפלש לעולמנו. חיפשתי משהו אופטימי להיאחז בו, להתפלל עליו, ואז הבנתי: כמו שחג יפה ומואר יכול להתנפץ לרסיסים עם פלישה אימתנית ב־6:29 בבוקר, גם ההפך הוא הנכון. תקופה חשוכה ומייאשת יכולה להתמלא בטוב פתאומי. בחסד, בחמלה, בתקווה, בתקומה. המציאות - הטובה והרעה כאחד - תמיד זמנית, והאפשרויות תמיד פתוחות.

וזה הסוד הגדול של השנה החדשה: שהזמן הוא ממילא תעתוע. לא צריך לחכות לראש השנה כדי להתחיל. אפשר להתחיל היום, כ"ח באלול. רגע לפני הסוף, רגע לפני ההתחלה. החיים הם דף לבן, ולפעמים הברבור השחור הוא רק החלטה נכונה שקיבלנו.

שנה טובה לכם, קוראים יקרים. תודה שאתם קוראים, מגיבים ומתווכחים איתי כל השנה. שתהיה שנה ברוכה, שנה בריאה, שנה שבה נוכל להשקיע את הכוח שלנו בדברים החשובים לנו, באנשים היקרים לנו. תהא שנת פריון ושמחה, תהא שנת פרנסה ושפע, תהא שנת פלא וחסד, ורק בשורות טובות בארץ שלנו.