חיילים נרדפים בחו"ל - ישראל רק מכבה שריפות

מעטים הישראלים ששמעו על קרן הינד רג'אב, ארגון אנטי־ישראלי שצד את חיילי צה"ל בעולם. הם אוספים מידע על החיילים מתוך הרשתות החברתיות והתקשורת ורודפים אותם בעולם רדיפה משפטית ושלטונית, מגישים תלונות בגין "רצח עם בעזה" ובקשות מעצר במדינות השונות.

לפני כמה ימים הותקפו אח ואחות במרכז אתונה בידי מפגינים אנטי־ישראלים. כשהגישו תלונה נגד התוקפים, גם התוקפים הגישו תלונה נגדם - והם נזרקו למעצר, תוך עוינות והתנכלות של המשטרה היוונית והפגנות אלימות נגד הסנגורית שהעזה לייצג אותם. תוך כדי ההליך, הגיעה קרן הינד רג'אב, זיהתה את החייל כמי ששירת בגולני, "יחידה המעורבת שוב ושוב בפשעי מלחמה בעזה", והגישה מכתב רשמי לרשויות יוון עם תמונות ופרטיו של הישראלי, שבו דרשה להרחיב את החקירה גם בגין "ביצוע פשעי מלחמה".

זו כמובן לא הפעם הראשונה שבה הקרן הזו, שנוסדה באופן מסתורי יש מאין רק לפני כשנה, הביאה לרדיפה בפועל של חיילי צה"ל. הארגון הגיש עשרות תלונות נגד חיילים בכ־15 מדינות, נוסף על רשימה של כאלף חיילים שהוגשה לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. והשאלה הנשאלת היא: איפה מדינת ישראל?

עוד באוקטובר 24' הניף איתי ראובני ממכון המחקר NGO Monitor דגל אדום. הוא פרסם סקירה מקיפה על הקרן, מייד לאחר הקמתה, והתריע מפני הסכנה הגלומה בפעילותה המשפטית הבינלאומית ובקשריה לחיזבאללה. אבל כרגיל, כשהבית לא נשרף - לא פועלים, וממשלת ישראל לא פיתחה מענה מערכתי לארגון הזה, ואנשיו, שרק הולכים ומתרבים, נישאים על גלי ההצלחה במדינות מסוימות.

המענה היחיד של ישראל הוא הניסיון הכמעט בלתי אפשרי להחביא את החיילים. לא מפרסמים את שמם ותמונתם בתקשורת ודורשים מהחיילים עצמם לא לנדב מידע ברשתות החברתיות. אבל הקרב הזה הוא קרב בלימה עם סיכויי הצלחה חלקיים בלבד.

הקרב השני שישראל מנהלת הוא "קרב הבדיעבד" מול המדינות עצמן: לאחר שמוגשת תלונה נגד ישראלי שמטייל בעולם, מנסה ישראל למנוע מעצר של אותו ישראלי. זה יכול להיות באמצעות מילוט הישראלי, או בפעולה מול הרשויות באותה מדינה. גם כאן, הניסיון לכבות אש לאחר שהיא פרצה עולה לנו הרבה.

קחו, לדוגמה, את הישראלי שנרדף בברזיל לפני כמה חודשים. הוא עצמו ניצול מסיבת הנובה, לחם בעזה והעלה תמונה שלו לרשת. בעודו בברזיל, הגישה הקרן בקשה לעצור אותו ובית המשפט הפדרלי נענה ברצון. הוא הצליח לברוח בחשאיות מהמדינה, אחרי הרבה דפיקות לב למשפחתו ולמדינתו.

אבל איפה המדינה? הרדיפה שמפעילים חברי קרן הינד רג'אב היא טרור לכל דבר, וראוי לרדוף אותם באופן מערכתי והתקפתי ולא רק באמצעות קרבות בלימה מחוררים. הקרן רשומה כ"ארגון ללא מטרות רווח" בבלגיה ומסתירה היטב את מקורות המימון שלה. ועדיין, יש מה לעשות.

יש הוכחות של קשר ושיתוף פעולה בין ראש הקרן, דיאב אבו ג'הג'ה, לחיזבאללה. בעבר הוא דיווח שקיבל הכשרה צבאית מטעם חיזבאללה, ורשויות ביטחון במערב קשרו את שמו לרשתות מימון הקשורות בארגון. גם חברו להובלת הארגון, כרים חסון, אוחז בתיק של הכחשת שואה והסתה לרצח יהודים. מדוע לא פועלים מול רשויות ביטחון ואחרות, בבלגיה ובאיחוד האירופי, כנגד הצמד הזה? הרי מדובר בטרוריסטים של ממש.

נוסף על כך, האם בוצע תהליך במשרדי הביטחון וראש הממשלה להכרזת הקרן כהתאגדות בלתי־חוקית? האם מיפינו את כל עובדי הארגון ודאגנו לפעול נגדם, לצוד גם אותם משפטית במדינות אירופה, באמריקה הלטינית וכמובן בארה"ב? מדוע הקרב של ישראל מתמצה במניעה ובקרבות בלימה ולא בנטרול הרשת הטרוריסטית הזו?

אנחנו במלחמה לא רק בסג'עיה, אלא גם באתונה ובברזיל. הכלים שצריך להפעיל הם שונים, הטכניקות שונות, אבל האויב הוא אותו אויב. רק צריך להעריך את כוחו ולרצות להילחם בו.