שנת תשפ"ה הולידה תודעה חדשה - ישראל שינתה את כללי המשחק

מאחד הפיוטים המפורסמים ביותר של תפילת ראש השנה אימצנו את התקווה המשתקפת במשפט "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה". בסיכום של שנה אחת יש תמיד משום מלאכותיות ושרירותיות, שהרי אירועים ותהליכים במציאות המורכבת לא נענים לתאריכים כאלה ואחרים. סיכום של שנה אחת הופך לאתגר קשה במיוחד כאשר ברור שאנחנו נמצאים בתוך תהליך היסטורי עצום, רב־ממדים ומתמשך, שסופו כלל לא ידוע. נסכם, אם כן, שנתיים מאז תחילת התקופה החדשה שאנו נמצאים בה.

שנת תשפ"ד החלה לא בברכותיה, אלא דווקא בקללותיה הקשות, הפנימית והחיצונית. ראשיתה של אותה שנה סימלה את שיאו של השבר הפנימי. ביום הכיפורים, על רקע העימות המתעצם, בישראל היהודית והדמוקרטית, יהודים יצאו להפריע באופן בוטה במיוחד לתפילת יום הכיפורים במרחב הציבורי. שבוע וחצי לאחר מכן, חג שמחת תורה הפך ליום הקשה והנורא ביותר למדינת ישראל מאז הקמתה, וליהודים בכלל מאז השואה. מלבד חללי המלחמה, האזרחים והלוחמים במערכה הכבדה, הביטוי הנורא של הכשל נמשך עד לרגע זה בדמות 48 חטופים, חיים ומתים, שעדיין לא חזרו הביתה.

שנת תשפ"ה היא שנת שינוי תודעתי, שינוי שעדיין לא ברור אם יתבסס, מכיוון שבישראל מתחולל מאבק פנימי בין גישות ישנות לחדשות. במשך שנים רבות התאפיינה ישראל במדיניות של הכלה, מגננה ותגובתיות מידתית. סמל מובהק לכך היו אוהלי החיזבאללה בהר דב והיעדר התגובה לכטב"מים שנשלחו מלבנון לכיוון אסדת הגז. מדיניות שמירת השקט, כמעט בכל מחיר, שלטה בכיפה.

שנת תשפ"ד הפכה לשנה של הפכים. בניגוד גמור לתחילתה הנוראה, היא הסתיימה ונמשכה לתוך שנת תשפ"ה באחד המהלכים הצבאיים המבריקים והמוצלחים ביותר שהפכו את קערת המלחמה על פיה. מבצע הביפרים, חיסול כל צמרת חיזבאללה ונסראללה והשמדת הנשק האסטרטגי ומשטר אסד בהמשך, שינו מן היסוד את פני המזרח התיכון, שינוי שעדיין נמצא בהתהוות. אולם השינוי התודעתי הגדול הגיע בהמשך. ישראל המשיכה וממשיכה גם עתה להכות בחיזבאללה בכל מקום שבו הארגון מרים את ראשו.

בהמשך השנה הבהירה ישראל עד כמה היא מוכנה להרחיק לכת. שנים רבות של הערכות שישראל לא תעז לתקוף באיראן בגלוי, במשולב עם הטלת ספק ביכולותיה, הסתיימו בתקיפת ראש התמנון. היא הרחיקה לכת לא רק מבחינה גיאוגרפית, אלא בעיקר מבחינת המרחק התודעתי כאשר נשבר מחסום מחשבתי רב־שנים. אמנם ישראל פעלה באיראן בעבר, אבל חיסולים של מדעני גרעין ופיצוצים מסתוריים עדיין אינם תקיפה ישירה ועוצמתית.

השנה מסתיימת סמלית בניסיון חיסול של ראשי החמאס על אדמת קטאר. החיסול עצמו לא צלח, אולם עצם התקיפה על אדמת קטאר ממשיכה את השינוי התודעתי של שנת תשפ"ה. המסר הוא שישראל לא תחזור עוד למדיניות ההכלה, המגננה והתגובתיות המידתית. לאמירה שהיא תשיג את כל המעורבים בטבח הנורא יש כיסוי מעשי.

שנים רבות של הערכות שישראל לא תעז לתקוף באיראן בגלוי, במשולב עם הטלת ספק ביכולותיה, הסתיימו בתקיפת ראש התמנון. היא הרחיקה לכת לא רק מבחינה גיאוגרפית, אלא בעיקר מבחינת המרחק התודעתי כאשר נשבר מחסום מחשבתי רב־שנים

אולם חשוב לראות לא רק את ברכותיה של השנה, אלא גם את קללותיה המלוות את השינוי. השנה מסתיימת בצונאמי מדיני שיימשך לתוך השנה החדשה. למזלנו הרב, הוא מתרחש על רקעו של ממשל אמריקני אוהד שספק אם יחזור אי פעם בעתיד הנראה לעין.

אולם הקללה הגדולה מכולן, הפנימית, עדיין איתנו. אין ביקורת על ישראל שלא תזכה כאן לתמיכה מתוכנו. דחלילי ה"הסדרה", "היום שאחרי", הפלשתינים "המתונים" ואפילו "המדינה הפלשתינית" חיים ובועטים כאן בתוכנו. במקביל, רבים ובכירים לשעבר נוטלים חלק באישור, בעידוד ובתמיכה בכל שקר אנטישמי, בכל קמפיין אנטי ישראלי מאורגן, מג'נוסייד מדומיין, דרך פשעי מלחמה ועד להרעבה השקרית.

המאבק נגד קללות השנה היוצאת נמצא בעיצומו, ויש להתפלל ולקוות שברכותיה יתחזקו.