התפוח הרעיל: המסקנה שממדאני הגיע אליה תהפוך את הסיוט למציאות

המועמד המוביל לראשות עיריית ניו יורק, זוהרן ממדאני, הכריז השבוע שאם ינצח במרוץ לראשות העיר עם מספר היהודים הגדול ביותר מחוץ לישראל, הוא יבטל את אימוץ הגדרת השואה של הברית הבינלאומית לזיכרון השואה (IHRA), שאימצה העיר בתקופת קודמו אריק אדמס. אדמס לא היה חריג באימוצו את ההגדרה הזו. למעשה, הוא הצטרף לעשרות מדינות ולמאות ארגוני חברה אזרחית, אוניברסיטאות וארגונים אחרים אשר אימצו את ההגדרה הזו, שנחשבת כיום למקובלת בעולם.

הכרזתו של ממדאני לא היתה צריכה להפתיע אותנו. היא המשך ישיר של הצהרות קודמות שלו, ביניהן הסירוב לכנות את הקריאה לייצא את האינתיפאדה (Globalize the Intifada) פסולה או אנטישמית, וההצהרה שאם ייבחר לראשות העיר יבטל את התקשרויותיה הכלכליות עם ישראל. זו לא עוד אמירה מקרית, אלא חלק מדגל אנטי־ישראלי קיצוני ומסוכן שהמועמד המוביל לראשות העיר החשובה החליט לשאת כל הדרך ללשכה. מבחינתו, אנטישמיות היא רק עוד כלי שרת שהוא יכול להשתמש בו ברצונו כדי לנגח את ישראל. ההתנגדות להגדרת IHRA לאנטישמיות היא לא המצאה של הפוליטיקאי הצעיר והקיצוני - אלא קמפיין מתוזמר שהחל לפני כמה חודשים ונועד לערער את ההסכמה הרחבה על מהי אנטישמיות.

המחשבה שבלשכת ראש עיריית ניו יורק יישב אדם שנלחם על האפשרות להמשיך ולהעליל עלילות על מדינת ישראל, ויותר מכך - על יהודים אמריקנים שרבים מהם יהיו נתיניו, היא כמעט בלתי נתפסת, אבל היא כנראה תהפוך למציאות בחודש הקרוב

הטענה המרכזית של אותו קמפיין היא שהצהרת הברית הבינלאומית לזיכרון השואה מגדירה כל ביקורת על ישראל כאנטישמיות, ולכן לא ניתן לקבלה. בחינה של אותה הגדרה מגלה תמונה מורכבת ומדויקת יותר: הסעיפים שמתייחסים למדינת ישראל מגדירים כאנטישמיות את האשמת ישראל בהמצאת השואה, האשמת יהודים בנאמנות לישראל על חשבון המדינה שבה הם חיים, הכחשת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, יישום סטנדרטים כפולים כלפי ישראל, שימוש בסמלים ובעלילות דם נגד ישראל, השוואה בין ישראל לגרמניה הנאצית, וראייה של כל יהודי כאחראי למדיניות הישראלית. אז למה בעצם מתנגדים אותם האנשים? על מה הם נלחמים? האמת צריכה להיאמר: הם פשוט מפחדים מהעובדה שהעולם מגדיר כאנטישמיות מעשים ואמירות אנטישמיים. נוח להם שיוסרו הכבלים המונעים מהם להאשים את ישראל בשליטה גלובלית ובעלילות דם, ולכן הם ייצרו ומקדמים במלוא כוחם את הקמפיין הזה.

המחשבה שבלשכת ראש עיריית ניו יורק יישב אדם שנלחם על האפשרות להמשיך ולהעליל עלילות על מדינת ישראל, ויותר מכך - על יהודים אמריקנים שרבים מהם יהיו נתיניו, היא כמעט בלתי נתפסת, אבל היא כנראה תהפוך למציאות בחודש הקרוב. עד לפני שנה כמעט אי אפשר היה לדמיין שמועמד מוביל למשרה בכירה שכזו יתמוך בהשמדת מדינת ישראל כמדינה יהודית, אבל המציאות השתנתה. כיום, כפי שממדאני הבין הרבה לפני אחרים, הכפשת ישראל לא רק שלא מזיקה לפוליטיקאים בקלפי - ההפך, היא מועילה להם! לכן הוא ואחרים שיבואו אחריו ימשיכו לקדם אותה בכל הכוח, וזאת בלי לחשוב פעמיים האם עמדותיהם מצדיקות אנטישמיות או מבטאות אנטישמיות בעצמן. לעזאזל היהודים וביטחונם, העיקר הפוליטיקה. אנחנו רק נזק אגבי.