ההתנגשות בלתי נמנעת - וכל צד רק ילך ויקצין

האירועים הדרמטיים של השבוע האחרון בעולם המערבי - החלמרצח המשפיען צ'רלי קירק, דרך תהלוכת הענק נגד ההגירה הבלתי חוקית במרכז לונדון וכלה בפיצוץ מרוץ האופניים וואלטה אספניה על ידי אספסוף אנטי־ישראלי, בעידוד ובהסתה ישירים של ראש ממשלת ספרד - אולי נראים מנותקים זה מזה במבט ראשון; אך למעשה, כל אחד מהם רק סימפטום של המאבק הגדול, אשר עתיד לעצב את פני העולם במאה הנוכחית.

אף שהתרחשו בשלושה מיקומים שונים, כל אחד מן האירועים האלה מסמן את החלוקה הברורה של העולם המפותח לשני מחנות ניצים, ואת ההתנגשות הבלתי נמנעת ביניהם, שכבר החלה. השמרנים, שמבקשים להציל את הציוויליזציה המערבית מזה - ומולם הברית הלא־קדושה של השמאל והאסלאם הקיצוני, שני מרכיבים שרוצים להחריב את הציוויליזציה הזאת, כל אחד משיקוליו ובדרכו.

בשונה מן העבר, קווי האש בעימות המתלהט אינם מפרידים בין מדינות שונות אלא עוברים ממש בתוכן. אין מדינה וחברה בעולם המערבי שהפירוד והמתחים לא כרסמו בה. רבות מהן חצויות לגמרי, כמו ספרד, שבה כמחצית מן העם מתעבת את ממשלת השמאל ואת המדיניות שלה, או כמו ארה"ב שבה הדמוקרטים חשים תחושות דומות כלפי ממשל טראמפ, ואף משגרים אותן בצורה של כדורי צלפים לעבר טראמפ עצמו ולעבר סמלים עוצמתיים כצ'ארלי קירק.

השסעים רק יעמיקו ויתרחבו. ככל שזה יקרה, כל אחד מן המחנות יקצין. למעשה, זה כבר קרה: ראו איך זוהרן ממדאני וחבורתו ביטלו את הדמוקרטים המתונים והאחראים בניו יורק, וכיצד תנועות הימין הרדיקלי מבטלות ושוחקות בזו אחר זו מפלגות ימין־מרכז מסורתיות. ההקצנה תזלוג לרחובות. פרצי האלימות, שבאו עד כה בעיקר מכיוון השמאל והאסלאם הקיצוני, יהפכו למחזה תדיר והדדי. ואם זה לא מספיק, כוחות חיצוניים ינצלו את העימות הפנימי החם בעולם המפותח, כדי לאתגר את הסדר העולמי ולהפיל את הציוויליזציה היהודית־נוצרית מעמדת ההגמוניה.

גם אם ננסה שוב ושוב להסביר לשמאל המקצין שרק כאן, תחת הדגל עם מגן דוד, שומרים על הלהט"בים ומכבדים את זכויות האדם (בשעה שבעולם הסובב אותנו זכות האדם היחידה היא, במקרה הטוב, לבחור אם ישחטו תחילה את ילדיך לעיניך או אותך לעיניהם), ההסברים יפלו על אוזניים ערלות

מתאר העימות הקורם עור וגידים נגד עינינו מחייב את מדינת ישראל להפנים שהיא לא תוכל לשבת בו על הגדר. היא אפילו לא תצטרך לבחור צד, כי הצדדים כבר בחרו בשבילה. המחנה האדום־ירוק של השמאל והאסלאם עוין את ישראל ברמות שהנאצים עיינו את היהודים. אין שום דבר שהמדינה היהודית יכולה לעשות כדי להפוך את המגמה הזאת. הימים של תמיכה דו־מפלגתית חלפו לבלי שוב, ולא בגללנו. גם אם ננסה שוב ושוב להסביר לשמאל המקצין שרק כאן, תחת הדגל עם מגן דוד, שומרים על הלהט"בים ומכבדים את זכויות האדם (בשעה שבעולם הסובב אותנו זכות האדם היחידה היא, במקרה הטוב, לבחור אם ישחטו תחילה את ילדיך לעיניך או אותך לעיניהם), ההסברים יפלו על אוזניים ערלות. השמאל והאסלאם גמרו אומר לממש את הקריאה "עולם ישן עדי היסוד נחריבה", וישראל - לשיטתם - היא מרכיב יסוד בעולם הישן.

במצב זה ישראל חייבת להשתלב במלוא האופן במחנה הימני־שמרני. דגלי ישראל בעצרת הימין בבריטניה ותמיכה רגשית במפעל הציוני מצד הרפובליקנים הטראמפיסטים אינם מקריים, אך אם לא נעבוד עם הציבור הזה בכלל מדינות העולם המערבי, אנו עלולים לאבד גם אותו - וזאת באמת תהיה בכייה לדורות.