ארדואן דוחק את ישראל לפינה - ולא מותירה לה ברירה

כשישראל ניסתה לחסל את בכירי חמאס בדוחא, היא פעלה במקום שבו קטאר כשלה. הדין הבינלאומי מתיר למדינה לפעול בשטח זר לצורך הגנה עצמית, כשמתבצעת ממנו פעילות הפוגעת בביטחונה והמדינה המארחת לא יכולה או לא מעוניינת למנוע אותה.

קטאר איבדה את החסינות הריבונית שלה. כבר שנים היא מארחת את הנהגת הארגון, מספקת לו במה מדינית וכלכלית ומפירה את החלטות מועצת הביטחון של האו"ם 1373 ו־2462, שהתקבלו לאחר 11 בספטמבר כדי לשלול מקלט ומימון לטרור

אופיה של הפעולה בקטאר - פעולה נגד ארגון טרור בשטחה של מדינה ריבונית - אינו תקדים ישראלי: בריטניה וצרפת פעלו נגד דאעש בסוריה (2015), נאט"ו הפציץ מוסדות שלטון בבלגרד כשסרביה העניקה מקלט לפושעי מלחמה (1999), וארה"ב תקפה תשתיות ששירתו את בן לאדן בסודאן (1998) ולאחר מכן חיסלה אותו בפקיסטן (2011).

כל הפעולות הללו מוצדקות במסגרת דוקטרינת "unwilling or unable", הגורסת כי אם המדינה המארחת לא מונעת את הסכנה - המדינה המותקפת רשאית לפעול ישירות. כבר ב־1949, בפרשת תעלת קורפו, בית הדין הבינלאומי קבע שאלבניה אחראית לנזקי מוקשים ימיים משום שלא מנעה שימוש מסוכן במימיה. עיקרון זה עוגן מאוחר יותר גם בסעיפים 4, 8 ו־11 של Articles on State Responsibility, הקובעים שמדינה אחראית גם למעשים של ארגון פרטי אם אפשרה אותם, שלטה בהם או אימצה אותם.

אך קטאר אינה התחנה היחידה במסלולם של בכירי חמאס. בהמתנה מחושבת, ישראל הניחה להם לשוב לדוחא מטורקיה, שם מתארח כבר שנים מטה הארגון באיסטנבול. משם הוא מפעיל יחידת סייבר, מגייס כספים ובונה שלוחת טרור בצפון הכבוש של קפריסין - ומשם גם תוכננה, כפי שחשף שב"כ, ההתנקשות בשר איתמר בן גביר. כל אלה התבצעו בידיעתו של המודיעין הטורקי, ה־MIT, המתהדר מול אזרחיו ביכולותיו לנטר כל פעילות זרה.

זהו כבר לא מקרה של העלמת עין, אלא שותפות גלויה: אירוח של בכירי חמאס, ובהם איסמעיל הנייה, בארמון הנשיאות; טקסים שבהם מחלק להם ארדואן דרכונים טורקיים לעיני המצלמות; ומימון ובסיס להעברת כספים לחמאס, לחות'ים ולכוח קודס האיראני, כפי שחשף משרד האוצר האמריקני. עובדות אלו לא רק ממחישות הפרה של due diligence (בדיקת נאותות) - אותה חובה בסיסית של מדינה למנוע שימוש בשטחה לפגעה בזולת - הן גם הופכות את אנקרה ואת מנהיגיה למעורבים פעילים.

המקרה של חמאס אינו ייחודי: טורקיה וקטאר מפירות את חובתן למנוע מקלט לטרור ומשתפות פעולה במימונם של "האחים המוסלמים", הפועלים נגד מצרים. בבירותיהן מתארחות רשתות שמערערות את יציבות סעודיה ואיחוד האמירויות, ושתיהן תומכות בתשתיות טרור איראניות ברחבי העולם כולו.

הפעולה הישראלית, שמשרתת גם את מסריהן של סעודיה, מצרים, איחוד האמירויות ומדינות המערב, אינה רק צדק וחוק - היא גם קריאת השכמה מהדהדת: האחריות אינה רק של מי שלוחץ על ההדק, אלא גם של מי שמאפשר לטרור לטעון נשק מלכתחילה.

השיעור שלמדה דוחא בשבוע שעבר הוא האזהרה לאנקרה: מרגע שהן פתחו את שעריהן לטרור - ערי בירה, ארמונות וסמלי שלטון כבר לא חסינים. טורקיה, שכבר שנים מצדיקה חדירות לעיראק ולסוריה בשם "הגנה עצמית" נגד ארגון PKK הכורדי, עלולה לגלות כי אותם הכללים עצמם מקנים לישראל את הלגיטימציה לפעול על אדמתה נגד חמאס ובכיריו - וגם נגד מתקני השלטון שמארחים אותם.

שי גל הוא מומחה לפוליטיקה בינלאומית, לניהול משברים ולתקשורת אסטרטגית. הוא פועל בזירה הגלובלית ועוסק ביחסי כוח, באסטרטגיה גיאו־פוליטית ובדיפלומטיה ציבורית, ובהשפעתם על עיצוב מדיניות ועל קבלת החלטות