"על דלות המוסר" כהצדקה לאלימות

הספר "על דלות המוסר" מאת ענת מטר עורר ב־2019 עניין רב בשיח הפילוסופי־פוליטי בישראל. טענתה המרכזית של מטר - שהפוליטיקה קודמת למוסר, והמוסר איננו אלא תוצר של מאבקי כוח - נשמעת במבט ראשון כתרגיל אינטלקטואלי, אך למעשה את ההשלכות המסוכנות על השיח הפוליטי בישראל אנו רואים בימים אלה.

מטר, ד"ר לפילוסופיה בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב ואשת שמאל רדיקלי, טוענת שהמוסר אינו קטגוריה אוניברסלית ועצמאית, אלא הוא תוצר של מאבקים פוליטיים. יתר על כן, היא מזהה את המוסרי רק עם עמדות שמאליות, ומכאן כל פעולה פוליטית שמאלית היא "מוסרית" בהכרח, מכיוון שהיא כוללת שימוש בכוח על מופעיו השונים.

אפלטון העלה טענה דומה בספרו "המדינה", כששם בפי תראסימאכוס את המילים: הצדק אינו אלא תועלתו של החזק. אצל מטר "החזק" הוא המחנה הפוליטי שמצליח להגדיר עצמו כנושא הדגל המוסרי. מכאן נובעת תחושת העוול של הימין בישראל - הוא נתפס תמיד כנשפט על פי אמות המידה של השמאל. בתי המשפט, למשל, אינם מוסד שמממש ערכים אוניברסליים ואפריוריים של צדק, אלא הם גורם כוחני המגדיר ערכים מסוימים כ"נכונים" וכופה אותם באמצעות סמכותו. כך, פסיקות בג"ץ הן בעיני רבים קביעות פוליטיות במסווה של נורמות מוסריות.

גם התקשורת איננה מבקרת את הממשלה מתוך מערכת ערכים ניטרלית העומדת מעל המציאות, אלא היא כופה את ערכיה באמצעות כוחה לקבוע את סדר היום הציבורי. בחירת הנושאים, ניסוח הכותרות והבלטת אירועים מסוימים על פני אחרים יוצרים "אמת מוסרית" שהציבור סופג מבלי משים. אותו מנגנון מתקיים גם באקדמיה, ובמיוחד במדעי החברה והרוח: מי שמבקש להתקבל לשורותיה, להתקדם בה או לזכות בהכרה, נדרש להפנים את ערכיה השמאליים. ההשקפה האקדמית־שמאלית היא ה"נכונה", בעוד קול הימין הוא "בלתי מדעי", "בלתי לגיטימי" ו"מוקצה".

כך יוצא שהפוליטיקה קודמת למוסר, המשפט קודם למוסר, התקשורת קודמת למוסר והאקדמיה קודמת למוסר. כל אחד מהמוסדות הללו מציג עצמו כמי שנשען על עקרונות אוניברסליים, נייטרליים ובלתי תלויים, אך למעשה מדובר במצג שווא: לא המוסר עומד בבסיסם, אלא הכוח לקבוע מהו המוסרי. בכך מתברר כי אותם מוסדות - פוליטיקה, משפט, תקשורת ואקדמיה - אינם נשענים על ערכים עליונים, אלא הם עצמם מייצרים את הערכים, בהתאם לאינטרסים ולמאבקים הפוליטיים שבתוכם הם פועלים.

חסימת כבישים, תקיפת שוטרים או הסתה ברשתות מוצגות כצעדים “צודקים" במאבק "נחוש". כך הופכת “דלות המוסר" למפתח להבנת האלימות הפוליטית של השמאל

אני חושב שענת מטר חזתה היטב כיצד הכוח ישתלט על המוסר, וכיצד הצדק יהפוך בישראל לאינטרס של החזק. העמדה הזאת, שבעיניי מבטאת רגשי נחיתות המוצגים כעליונות, וחולשה פנימית המבקשת עוצמה, כבר מקובלת על חלקים נרחבים במרכז הפוליטי. לכן, פעולות כמו חסימת כבישים, תקיפת שוטרים, פגיעה בסמלי שלטון או הסתה ברשתות אינן נתפסות כלא ראויות, אלא מוצגות כצעדים "צודקים" במאבק "נחוש". כך הופכת "דלות המוסר" לא רק למסגרת תיאורטית, אלא גם למפתח להבנת האלימות הפוליטית של השמאל בישראל ולהצדקת קיומה.

בשנות ה־90 ראשי ממשלה יכלו להסתובב בישראל עם מאבטח בודד ללא קשר לשיוכם הפוליטי.הרצח הנורא של רבין ב־1995 על ידי בן עוולהיצר היפוך של תמונת המציאות, אך בימים אלה התמונה מתבהרת שוב. הימין הוא זה שחושב שערכים צריכים להגביל כל פעולה פוליטית, והשמאל הוא זה שקורא לפעולה פוליטית שתכפה את ערכיו. המרכז־שמאל, שמאז הקמת המדינה פיתח מיומנות בהפעלת כוח תוך כדי הסוואה ערכית, מתחיל להיחשף כאנרכיזם מסוכן. בפעם הבאה שאתם עומדים בפקק ורואים את שיירת ראש הממשלה עוברת בזעקת סירנות, תזכרו שהזעקה שלהן מזהירה את כולנו, לא מפני פגיעת הרכבים השחורים והממוגנים, אלא כדי שנראה כולנו כיצד פגיעה בחייו של נתניהו הפכה למוצדקת "למען הדמוקרטיה".

ד"ר קותי שוהם הוא פילוסוף פוליטי ומומחה למחשבה מדינית