מלחמה עם מצרים? מה באמת עומד מאחורי הזזת הכוחות בסיני

ראש הממשלה בנימין נתניהו סימן באחרונה את יחסי ישראל־מצרים כיעד לביקורת נוקבת, אך נראה כי דבריו הביקורתיים - ואפילו ההכרזה על הקפאת ההתקדמות במימוש ההסכם שלפיו מצרים תרכוש גז מישראל בכ־35 מיליארד דולרים - סייעו לשלטונו של א־סיסי יותר מאשר פגעו בו. בעיקר הם הציבו אותו כפטריוט מצרי ששם את האינטרסים של מצרים לפני כל אינטרס אחר, אחרת - כך אומרים במצרים - לא היה נתניהו מבקר את התנהלות מצרים.

בממסד הביטחוני בישראל וגם במצרים מבינים היטב את חשיבות היחסים בין שתי המדינות והשמירה על הסטטוס־קוו בתיאום הביטחוני, וכן הסנכרון ושיתוף הפעולה ביניהם. אף שהשלום בין המדינות הוא קר וחסר סולידריות הדדית, החשיבות של היחסים גדולה מאוד, וכיום יותר מתמיד.

המטרה הפוליטית של נתניהו

נראה שהביקורת של נתניהו על מצרים מתואמת עם שלטונו של עבד אל פתאח א־סיסי, ומכוונת לציבור הישראלי כשמאחוריה מטרה פוליטית. היא נועדה לתת תשובה לפרסומים כי מצרים מפירה את הסכם השלום ומשנה את המציאות הביטחונית, ושהיא מגדילה ומעבה את כוחותיה הצבאיים בסיני ולאורך הגבול עם ישראל. בפועל אין כל הפרה של הסכם השלום, למרות השינויים, משום שמצרים לא יכולה להפר את הסכם השלום, והשינויים נועדו בעיקר למנוע בריחת עזתים לסיני.

נכון, הצבא המצרי משתנה בעשור האחרון, טכנולוגית ומספרית. הדבר ניכר ברכישות חימושים חדשים, כולל צוללות גרמניות מתקדמות, אך השינויים מדודים ומפוקחים כי הם מגיעים מספק עיקרי אחד והוא ארה"ב, וזו לעולם לא תעביר אמצעי לחימה ללא תיאום עם ישראל. הדבר ניכר גם בסירוב ארה"ב כבר שנים למכור מטוסי קרב מתקדמים למדינות המפרץ, על אף היחסים הקרובים והשקעות סכומי העתק של המפרציות בארה"ב.

הנכסים האסטרטגיים המשותפים של ישראל ומצרים

לישראל ולמצרים נכסים אסטרטגיים משותפים, ועד כה, 45 שנים מחתימת הסכם השלום, הן מצליחות לשמור עליהם: החל מהפעילות בים סוף ומניעת השתלטות החות'ים על הציר הימי ממזרח למערב, דרך פעילות הביון באפריקה, המלחמה בארגון דאעש בסיני ואפילו פעילות מול האויב המשותף איראן.

לכן, כל הפרה של ההסכם בין שתי המדינות יכולה לגרום לפגיעה באיזון של האינטרסים ההדדיים ששתיהן לא רוצות בה. מכאן המסקנה שהקשרים בין מצרים לישראל, העוברים דרך ארה"ב, חלק ממדינות אירופה והמפרץ, בוודאות לא יכולים להיפגע, במיוחד לנוכח השינויים הגדולים שעבר המזרח תיכון בשנתיים האחרונות.

בעיניי, המלחמה רק חיזקה את הקשרים והתיאום הביטחוני. לא במקרה מצרים שיחקה ומשחקת תפקיד חשוב במשא ומתן בין ישראל לחמאס, שנים רבות לפני פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר.

לנוכח המציאות שבה אנו חיים כיום, קשה להיות אופטימיים לגבי נורמליזציה בין שני העמים. הדבר עוד ייקח שנים רבות, הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לדמיין, אך ללא כל ספק התיאום והנורמליזציה הביטחונית היו וימשיכו להתקיים, כי האינטרסים האסטרטגיים ההדדיים משותפים והדוקים, תהיה אשר תהיה זהות הממשלות או השלטונות בישראל, במצרים ובמעצמות העולם.