ברחוב פול אמיל בוטה בירושלים, צעד וחצי מהקניון היפה בממילא, שוכנת בנחת הקונסוליה הצרפתית. שלא נתבלבל, זו לא השגרירות הצרפתית שנמצאת בכלל בתל אביב, שכן צרפת לא מכירה בירושלים כבירת ישראל. זו הקונסוליה שלהם לענייני "פלשתין". מאז הסכמי אוסלו והקמת הרשות הפלשתינית ב־1994, הקונסוליה הזו מהווה את נציגותה הדיפלומטית הרשמית של הרפובליקה הצרפתית כלפי הרשות. ועוד שלא נתבלבל: היא לא שוכנת במה שמוגדר "מזרח ירושלים", אלא באופן מובהק במערב העיר. בלב עיר הבירה שלנו יש דה־פקטו שגרירות צרפתית למען "פלשתין".
הקונסוליה הזו, מעבר לעובדה שהיא לגמרי "מהמקפצה" מהזווית העקרונית, היא גם מנוגדת לחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל. סעיף 6א' קובע: "לא תוקם בירושלים נציגות רשמית של מדינה זרה, אלא אם כן היא נציגות דיפלומטית המואמנת למדינת ישראל". החוק הזה תוקן באוקטובר 2024, והוא תקף כעת על כלל הנציגויות הזרות בירושלים, אם רק ישראל תחליט ליישם אותו.
ישראל, אף שמעולם לא אישרה רשמית לצרפת לפעול בלב עיר הבירה שלה, העלימה עין במשך שנים. היה נוח לישראל לא להיכנס לעימותים עקרוניים עם פריז, והיה נוח מאוד לצרפתים להמשיך לשהות בירושלים המערבית והמפנקת ולהעניק חיבוק חם לרשות הפלשתינית. בערב לשתות כוס יין אדום בממילא, ובבוקר לתקוע לאותה ירושלים סכין בגב.
אמברגו נשק, איסור כניסה של חברות ישראליות לירידי נשק אסטרטגיים, הטלת סנקציות על אזרחים ישראלים, אי־חידוש ויזות למאבטחי אל על, וכמובן גינויים שוטפים כלפי ישראל - פעם בגלל המדיניות מול חיזבאללה, פעם המדיניות ביו"ש, פעם עזה ופעם על התקיפה בקטאר. בפברואר 2024 הקונסול הצרפתי בירושלים ניקולה קסיאנידז הגיש את כתב האמנה שלו לאבו מאזן, יו"ר הרשות הפלשתינית, שם הצהיר שהמשימות העיקריות שלו הן הפסקת המלחמה ו"פתרון שתי המדינות". אל תעצרו את נשימתכם - החטופים לא הוזכרו שם במילה.
ישראל, אף שמעולם לא אישרה רשמית לצרפת לפעול בלב עיר הבירה שלה, העלימה עין במשך שנים. היה נוח לישראל לא להיכנס לעימותים עקרוניים עם פריז, והיה נוח מאוד לצרפתים להמשיך לשהות בירושלים המערבית והמפנקת ולהעניק חיבוק חם לרשות הפלשתינית. בערב לשתות כוס יין אדום בממילא, ובבוקר לתקוע לאותה ירושלים סכין בגב.
גולת הכותרת היא ההכרה הצרפתית במדינה פלשתינית. בסוף יולי 2025 הכריז מקרון שצרפת תכיר במדינה פלשתינית ותצהיר על כך באופן חגיגי בעצרת האו"ם בספטמבר - צעד שהביא לצונאמי של מדינות מערביות שהצהירו שגם הן יעשו כן. ככל שמקרון מאבד מהפופולריות שלו אצלו בבית, כך הוא מגביר את העוינות לישראל. זה לא גשם, מה שאתם מרגישים - צרפת יורקת עלינו.
אמנם מקרון כבר הפך לשם נרדף לבדיחה בקרב הציבור הישראלי, אבל הצעדים שלו מחייבים תגובה ישראלית. מלבד סירוב (משמעותי) לבקשתו של מקרון לבקר בישראל והצהרות לוחמניות, לא נעשו צעדים בפועל. שר החוץ סער המליץ לסגור את הקונסוליה הצרפתית בירושלים לפני כחודש, איום חשוב שמשום מה לא עלה עד כה, אך נתניהו מחכה לעצרת האו"ם, כדי לראות מה יעולל המקרון.
אגב, אפשר היה להתחיל עם שלילת ויזות של עובדי המרכז התרבותי הצרפתי, שגם הוא, במפתיע, ממוקם בירושלים ומיועד רק לתושבים ה"פלשתינים". אפשר גם לעכב ויזות דיפלומטיות לעובדי הקונסוליה הלא חוקית עצמה. אך כולם מתמהמהים, כאילו צרפת לא עוללה מספיק.
בינתיים, באמריקה פועלים. בניסיון לבלום את הצונאמי בעצרת האו"ם, הם הודיעו שלא יאשרו ויזות כניסה לארה"ב לנציגי הרש"פ. הם יוצאים נגד מקרון בכל הזדמנות, והיה זה שגריר ארה"ב בצרפת שנזף באופן פומבי במקרון שהוא וממשלתו לא עושים מספיק כדי להילחם באנטישמיות במדינה. אבל החברים בארה"ב נושאים מבט לירושלים. כשישראל לא נוקטת מדיניות מעשית נגד מי שפועל נגדה באופן מובהק ומתמשך, היא מאותתת גם לבעלת בריתה הגדולה שהיא חלשה ומעדיפה לא ללכלך את הידיים. מאחורי הקלעים מרימים שם גבה, באמריקה, איפה ישראל. הציבור הישראלי צריך להרים שתי גבות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו