בין קניות לפיגועים - ומה אפשר לעשות אחרת

תכננתי לכתוב היום על הקניות לחג. על המרוץ אחר הקרפיון המושלם. על מדפי הביצים והחלב, בסופר, שריקים מסחורה. על הסאגה הבלתי נגמרת, בכל חג, של השיחה שמקדימה את החג: איפה עושים את החג? לא יודעים עדיין? מתי תדעו? אל תשאירו לרגע האחרון, חייבים להתארגן. ועל אותו קרוב משפחה, שכולם מקווים שאת החג יחגוג במשפחה אחרת, כי נמאס מהבדיחות המאוסות שלו וממצבי הרוח שלו, כשאין לדעת באיזה מצב רוח יגיע להתארח - עליצות או דיכאון.

אז תכננתי.

באמת גם תכננתי להתחיל בקניית המתנות לחג. בין היתר, סוג של משחק קלפים שבו כל משתתף נשאל שאלות ובהן, בדגש על ראש השנה, איזו התחלה חדשה היה רוצה. או על מה הוא מברך ומה היה רוצה לשנות בעצמו או בחייו. משחק חברתי מרתק, שמכריח את מרים הקלף לענות תשובה כנה שחושפת את נשמתו.

אז תכננתי.

ובמקרה הזה נכון המשפט, שנשמע כנראה טוב יותר ביידיש, שאדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק. כי המציאות המדממת הגיעה לבקר או, אם לדייק, היא ממשיכה להתנחל בחיינו. עושה בהם שמות. לא מוותרת. פיגוע קשה באוטובוס עם נרצחים רבים, מלחמה, חיילים הרוגים, פצועים. כתב״מים, רקטות, הפלת רבי־קומות בעזה משל היו מגדל קלפים, והבטחות ריקות מתוכן, שרק עוד תמרון אחד ומנצחים.

אבל כבר שנתיים לא מצליחים להחזיר את כל החטופים. נוסף על כך, למרות המספר של החיילים ההרוגים במלחמת חרבות הפלסטיק, שהולך ומאמיר, יש מספיק חברי כנסת ואנשי ציבור מן הימין, שמתכננים התיישבות ברצועת עזה. לא מספיק להם החיכוך המתמיד ביהודה ושומרון עם הפלשתינים. התוכניות מוכנות, וראש הממשלה, ראש הממשלה של כולנו, לא אומר מילה בנושא. בעצם, באנגלית הוא אומר שלא תהיה התיישבות בעזה, ביודעו שאם יגיד בעברית את מה שהוא אומר באנגלית, אין לו ממשלה. את המוחים נגדו הוא ״פלנגות פשיסטיות״, ושריו, גם ההגונים שבהם, מכופפים ראש ולא מעיזים להציג עמדה עצמאית, אחרת, שונה. 

ונשאלת השאלה מה אפשר לעשות אחרת, ואם בכלל אפשר לעשות משהו שיוציא אותנו מהמצר שאליו נקלענו. מבלי לנקוט עמדה פוליטית בעד או נגד נתניהו, כל מי שעיניו בראשו ושירת בצבא או מכיר איש צבא בדרג הלוחם, לא המברבר, יודע שהתשובה היא - מה שלא הושג בשנתיים, כבר לא יושג. יוסיפו, שארגון גרילה, ארגון טרור, שמכיר את השטח ובעיקר את מערכת המנהרות, יוכל להמשיך לפגע עד אין סוף, ושום כיבוש לא ישנה זאת. שהדרך היחידה היא הסכם ואימוץ מודל ההסדר בלבנון.

בינתיים, החברה מדממת. החזרת החטופים חיונית לתחילת הריפוי של החברה הישראלית. טוב יעשה ראש הממשלה אם יאמץ את הצעת הנשיא טראמפ ויגיע להסכם מהיר עם חמאס בתמורה לכל החטופים, תוך שמירת זכות הפעולה של ישראל בכל רגע נתון. השבועיים עד לערב ראש השנה תשפ״ו הם פרק זמן מספיק כדי לעשות זאת. אסור להגיע ל־7 באוקטובר, שנופל השנה על חג סוכות, בדיוק כמו לפני שנתיים, מבלי שהחטופים בבית. ראש הממשלה, זה בידיך, אל תשוב ותאכזב אותנו.