מה מאיים על שלטון נתניהו מימין?

האהדה האישית לנתניהו מצד תומכיו נותרה איתנה, אך הבייס מאותת: הסתייגות חריפה מהרשימה עלולה לאיים על שלטון הימין.

האתגר הפוליטי המרכזי העומד לפתחו של בנימין נתניהו בימים אלו אינו מחנה "רק לא ביבי" אלא דווקא הסתייגותם של רבים מקרב הבייס האלקטורלי שלו מן המעטפת הפוליטית סביבו. בעיני מסה קריטית של בוחרים, שעודם רואים בו את המנהיג המועדף וחיים בשלום עם רוב נבחרי הליכוד, קיימת התנגדות חריפה וחסרת פשרות לחלקים נרחבים מדי ברשימת המפלגה לכנסת.

אחרי 7 באוקטובר, האהדה האישית לבדה עלולה לא להספיק: דווקא תומכיו המובהקים של נתניהו האיש עשויים להצביע לרשימות אחרות - גם במחיר סיכון כהונתו. הפתעת הבחירות הבאות, עם פוטנציאל של יותר מ־20 מנדטים, יכלה להיות רשימה שתתמוך בנתניהו מחוץ לליכוד. מעין "ליכוד ב'", נתניהו 2.0 אם תרצו, נטול תופעות הלוואי של שיטת הפריימריז.

אותה שיטה, מלאה בהטיות ובדילים בין קבוצות מיעוט מאורגנות, הפכה חלק מהרשימה לתוצר של קליקות ומפקדי ענק - אולי סוג של דמוקרטיה, אך נטולת פרופורציות ביחס למצביעי השטח.

האתגר הפוליטי המרכזי העומד לפתחו של בנימין נתניהו בימים אלו אינו מחנה "רק לא ביבי" אלא דווקא הסתייגותם של רבים מקרב הבייס האלקטורלי שלו מן המעטפת הפוליטית סביבו. בעיני מסה קריטית של בוחרים, שעודם רואים בו את המנהיג המועדף וחיים בשלום עם רוב נבחרי הליכוד, קיימת התנגדות חריפה וחסרת פשרות לחלקים נרחבים מדי ברשימת המפלגה לכנסת

תהליך דומה היה בין הגורמים שהביאו לקריסת מפלגת העבודה אחרי עידן רבין ופרס. סקר "דיירקט פולס" מתחילת יוני שירטט תמונה ברורה: בעוד 77% ממצביעי הליכוד יצעדו אחרי נתניהו גם לכל מסגרת חדשה שיוביל, יותר משליש סבורים כי הרשימה הנוכחית אינה מתאימה למפלגת שלטון. אצל נתניהו, כאשף פוליטי, צלצלו הפעמונים. אך בהיעדר דמות ציבורית שתעוט על האלקטורט הזה ותתמוך בו מחוץ לליכוד, נותרות בפניו שתי אפשרויות להבטחת המשך שלטונו. אפשרות אחת היא שידוד מערכות פנימי בליכוד: הכנסת דמויות חדשות ודחיקת "אבני הריחיים".

מהלך כזה יוכל לשלב בין ההילה האישית של נתניהו לבין מבנה מפלגתי מחודש. ואכן, בעבר הוכיח שהוא מסוגל להנדס מהלכים מורכבים ואף להשיג שריונים לבחירתו. אלא שהפעם מספר השריונים הדרוש כדי לרצות את המסתייגים כה גבוה, עד שספק אם יוכל להשיגו במוסדות התנועה. מעטים הפוליטיקאים שמוכנים לוותר על כוחם האישי למען מישהו אחר, גם אם שמו בנימין נתניהו.

מכאן האפשרות השנייה: הקמת מפלגה חדשה בראשות נתניהו. לא כדי לגייס מצביעים ממתנגדיו אלא כדי לשנע את תומכיו הקיימים. לא כדי לפגוע בליכוד, אלא כדי להציל את הליכוד מעצמו. הסקר של פילבר מראה כי 25 מנדטים כבר הולכים אחריו, עוד מבלי שפצה פה בעניין. מהלך כזה ישמר בידיו את הנהגת המחנה הלאומי, יאפשר לו להימנע מ"תאונות" פריימריז ברשימה, ויחזק את שלטון הימין. גם החבירה המחודשת אל ספינת האם בוא תבוא.

כשאריאל שרון ז"ל עזב את הליכוד והקים את "קדימה", הוא עשה זאת כדי להתחמק מכוחו של נתניהו בתוך המפלגה. אצל נתניהו המצב שונה: הליכוד אינו מורד בו, אלא נצמד אליו. דווקא היציבות הפנימית מביאה לכך שחלקים נרחבים מהבייס אינם משלימים עוד עם ההרכב הנוכחי. אין משמעות לשאלה אם תחושתם מוצדקת. זאת עובדה פוליטית מוגמרת, שעל נתניהו להביא בחשבון.

להבדיל, הגאונות השיווקית של "קדימה" הזכורה לרע היתה במיתוג: שרון לקח עימו פוליטיקאים ותיקים מהליכוד ומהעבודה, אך הציג אותם כמותג חדש על המדף הפוליטי. במובן זה, נתניהו ניצב כעת בפני הכרעה דומה: בין ניסיון כמעט בלתי אפשרי לכפות שינוי פנימי בליכוד, לבין עדכון גרסה ל"נתניהו 2.0", שתאפשר לו להשלים את חזונו המדיני והכלכלי לישראל ולמזרח התיכון.

• הכותב הוא מנכ"ל בית העסקים הבינ"ל C.P.D.H.