לבנון: אסור להוריד את הרגל מהגז

המלחמה שבה פתח נגדנו ארגון חיזבאללה ב־8 באוקטובר 2023, יום לאחר מתקפת הפתע הרצחנית של חמאס על יישובי עוטף עזה, הסתיימה בתבוסתו. צמרת ההנהגה והפיקוד הצבאי של הארגון חוסלו, וכך גם רבות מיכולותיו הצבאיות. אבל אין לטעות: אין מדובר ב"ניצחון מוחלט" - הרי הארגון לא הוכרע, והוא עדיין שומר על רבות מיכולותיו, ממתין לרגע שבו יוכל לשוב ולהרים ראש.

המכה שספג הארגון אפשרה ללבנון להשתחרר מאחיזת החנק שלו ומהשיתוק שכפה עליה. הנשיא ג'וזף עאון, שנבחר תודות לתבוסת חיזבאללה שהתנגד לבחירתו, והממשלה שהקים בראשות נוואף סלאם, מבטאים את רצונו של הציבור בלבנון, ברובו המכריע, לצאת לדרך חדשה של שיקום ובנייה של המדינה - במקום מאבק חסר תוחלת בישראל, בשליחותה ובשירותה של איראן. לשם כך נדרש לפרק את חיזבאללה מנשקו. בלבנון יודעים כי היציאה לדרך חדשה התאפשרה תודות למכות שהנחיתה ישראל על ראשו של חיזבאללה, וכי עתידה של המדינה תלוי בכך שישראל תמשיך להכות בארגון בכל פעם שינסה לשוב ולהרים את ראשו.

אבל אחרי כל זה, האמת צריכה להיאמר: על הלבנונים אי אפשר לסמוך. לא משום שהם לא רוצים בפירוקו של חיזבאללה מנשקו, אלא משום שהם נעדרים עוצמה מספקת ואף רצון פוליטי לעשות זאת. אחרי הכל, הלבנונים מעולם לא נלחמו עבור מטרה שלא נוגעת באינטרסים העדתים או המשפחתיים שלהם.

ולבד מכך, חיזבאללה אינו רק כוח צבאי שכל שנדרש הוא לחסל את מפקדיו ולהשמיד את היכולות הצבאיות שלו. הארגון הוא כוח פוליטי וחברתי המייצג את בני העדה השיעית - העדה הגדולה בלבנון, המונה כמעט שליש מתושבי המדינה. אלו מוסיפים לתמוך בחיזבאללה לא בהכרח משום שהם תומכים באידיאולוגיה שלו, אלא משום שהם רואים בו, בהיעדר כל אלטרנטיבה אחרת, את מי שנאבק למענם ומבטיח את מעמדם במדינה. ובינתיים, הארגון מוסיף להפעיל מערך של שירותי חינוך, בריאות ורווחה, המשמרים את שליטתו בבני העדה.

ממשלת לבנון, מצידה, מבקשת לאכול את העוגה ולהותירה שלמה. מחד, להצטייר בעיני האמריקנים כמי שפועלת נגד חיזבאללה, אבל מאידך, היא חוששת מעימות עימו, שעלול לגרור את המדינה למלחמת אזרחים מחודשת. אחרי הכל, 60% מחיילי הצבא הם שיעים, וקשה להניח שיאחזו בנשק נגד בני עדתם.

האסטרטגיה הלבנונית היתה ועודנה אסטרטגיה של "יהיה טוב". אמנם הממשלה בביירות קיבלה החלטה אמיצה להטיל על צבא לבנון להכין תוכנית לפירוקו של חיזבאללה מנשקו, אלא שזו מותנית ברצונו הטוב של הארגון; והרי מנהיגו, נעים קאסם, כבר הכריז כי שאלת הנשק היא קו אדום עבור הארגון, וכי זה לא יסכים לעולם להתפרק מנשקו. כי הרי כמו חמאס בעזה, הוא חושש שהדבר יביא להתחסלותו. ולבד מכך, הלבנונים מסבירים כי יידרשו שנים רבות ומיליארדים של דולרים להכשיר את הצבא למילוי משימותיו, ולכן אין זה ריאלי לדבר על פירוק חיזבאללה מנשקו בטווח הזמן הנראה לעין.

ישראל בירכה על ההחלטה שקיבלה ממשלת לבנון, והבטיחה כי כל צעד לבנוני ייענה בצעד ישראלי. משמעות הדבר היא שכל עוד הצבא הלבנוני לא יחל לפרק בפועל את חיזבאללה מנשקו - הלבנונים יכולים לשכוח מנסיגה ישראלית מנקודות לאורך הגבול, החיוניות לאבטחת יישובינו בצפון הגליל, וכמובן לשכוח מהפסקת המתקפות של ישראל על יעדי חיזבאללה ברחבי לבנון, שנועדו למנוע מהארגון לשקם את כוחו.

ישראל הפסיקה את המלחמה בלבנון בנובמבר האחרון בטרם עת, וגם עתה היא פועלת נגד חיזבאללה באופן "צמחוני". בה־בעת, אי אפשר להתעלם מההישגים שלנו במלחמה. המשימה כעת היא לשמר אותם, ולשם כך לישראל אסור "להוריד את הרגל מהגז", אחרת נגלה מחדש מציאות של ערב 7 באוקטובר בגבולנו הצפוני.