האיום האמיתי לא מגיע מהגבול

אין ילד שלא מכיר את הביטוי "אברא כדברא", מילות קסם שבכוחן להפוך מילים למציאות. כך גם במקור הביטוי בארמית "אמת כדבריי" מבטא את רעיון הבריאה באמצעות הדיבור, כפי שאלוהים ברא את העולם - "ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור".

היום, בזכות מהפכת ה־AI, אנחנו ניצבים על סף מציאות אלוהית חדשה: האדם יכול לברוא יש מאין בפקודות קוליות פשוטות. עידן שבו מילה הופכת למציאות, רעיון נהפך למוצר, והקול האנושי הופך לקוד בריאה מודרני. "אברא כדברא" בן זמננו.

כרגע כולם נהנים. החברות, המשקיעים והמשתמשים מתמכרים ליעילות ולכוח שמעניקה ה־AI. אבל מתחת לפני השטח מדובר באיום קיומי לישראל. כמו מים שמתחממים לאט, כמעט בלי שנרגיש, עד שהרגע שבו נוכל לקפוץ החוצה כבר יחלוף.

בזמן שמדינות העולם משקיעות מיליארדים בהקמת תשתיות AI, ישראל לא גיבשה אסטרטגיה, לא הקימה גוף מתכלל, לא חוקקה רגולציה מותאמת, ובעיקר - לא הכירה בעובדה שמדובר בנושא אסטרטגי מהמדרגה הראשונה.

לא מדובר בחזון רחוק, אלא במציאות מתקרבת. בתוך כחמש שנים יוכל כל ילד באמצעות קולו בלבד להקים אפליקציה שתעלה לאוויר ביום. הדמוקרטיזציה הזו תמחק את היתרון היחסי שבנתה ישראל בעמל רב.

המשאב החשוב ביותר של הישראלים תמיד היה המוח. הוא שהפך אותנו לסטארט־אפ ניישן ואפשר לנו לשמר יתרון. הבינה המלאכותית שומטת את הקרקע מתחת ליתרון הזה ועלולה לקחת מאיתנו את מה שעשה אותנו למה שאנחנו. מקצוע המתכנת, שנחשב לאחד הנחשקים, עלול להיעלם כמעט לגמרי. וכשמקצוע מרכזי כזה בתעשייה הישראלית נמצא בסכנה - הכלכלה כולה בסכנה.

היפוך הקערה יקרה. השאלה היא אם ישראל תישאר משקיפה מהצד, או שתדע לזהות את המוקדים שבהם תוכל להמשיך להוביל. ישנם תחומים שבהם היתרון הישראלי לא רק שלא ייעלם, אלא עשוי לפרוח בעידן ה־AI. בסייבר ובביטחון המידע, למשל, יש לנו יתרון מוכח. הבינה יוצרת איומים חדשים בקצב חסר תקדים, ומי שישכיל לפתח כלים שמזהים ומגיבים בזמן אמת - ישלוט בזירה. בתחום הבידור, הגיימינג והתוכן, העולם יחפש חוויות חדשות בעקבות הזמן הפנוי הרב שייווצר, ומי שיידע לייצר חוויות אינטראקטיביות מותאמות אישית - יוביל בתשומת הלב האנושית, המשאב הנדיר הבא.

בעולם הביטחוני, כלי נשק אוטונומיים, מערכות בקרה וניתוח מודיעיני בזמן אמת המבוססים בינה מלאכותית כבר מכריעים מלחמות. אם ישראל לא תוביל את השימוש האתי והאסטרטגי בתחום הזה - היא תהפוך לנגררת ולחשופה.

בתחילת העשור הקודם ישראל זיהתה בזמן את מהפכת הסייבר והקימה את מטה הסייבר הלאומי, מהלך שנחשב לצעד אסטרטגי מבריק שהביא לפריחה של תעשייה שלמה. ההחלטה להוביל ולא להיגרר הציבה אותנו בחזית אחד התחומים המשמעותיים של המאה ה־21, יצרה אלפי מקומות עבודה, משכה השקעות והבטיחה את ביטחון המרחב הדיגיטלי.

באותה רוח, ובתחושת דחיפות גדולה אף יותר, יש להקים רשות לאומית לבינה מלאכותית. גוף ממלכתי עצמאי עם תקציב ראוי וסמכויות, שירכז את כלל המאמצים. רשות כזו תגבש אסטרטגיה רב־שנתית, תקדם רגולציה חכמה ומעודכנת, תקים תשתיות מחשוב לאומיות, תחבר בין הצבא, האקדמיה והתעשייה, ותפעל ליצירתם של שיתופי פעולה עם הענקיות הגלובליות OpenAI ,xAI, אנת'רופיק, אנבידיה, גוגל, מיקרוסופט ואחרות.

היפוך הקערה יקרה. השאלה היא אם ישראל תישאר משקיפה מהצד, או שתדע לזהות את המוקדים שבהם תוכל להמשיך להוביל. ישנם תחומים שבהם היתרון הישראלי לא רק שלא ייעלם, אלא עשוי לפרוח בעידן ה־AI

אך מעל לכל, היא תחזיר לישראל את היכולת שאפיינה אותה בעשורים האחרונים: לחשוב מהר, לפעול מהר, ולהיות ראשונה כשאחרים עוד מהססים.

זה לא דיון על יוקרה או על חדשנות בלבד, זו שאלה של זהות ושל הישרדות. אם לא נפעל עכשיו, לא נישאל עוד "איך בניתם את הסטארט־אפ ניישן?" אלא "איך איבדתם את הסטארט־אפ ניישן?".