הבהלה לזהב של גיל המעבר

ילידות שנות ה-70, ועשורים מוקדמים יותר, בוודאי זוכרות את אימותיהן בהגיען לתור המנופאוזה שלהן. או-אז מיגרנות איימו לפצח את ראשן, מצבי רוח קיצוניים טלטלו אותן, תשישות מתמדת היתה מנת חלקן רוב שעות היום, וכך גם הזיעה והלהבות שאחזו בגופן. תמורות נוספות עברו עליהן, מחרידות זו יותר מזו, אבל בגדול בין גיל 40 ל-60 הן היו הופכות לגורגונות מהשאול, שאיימו לאכל כל מה שבסביבתן באש ההורמונים שיצאו מכלל שליטה.

מובן שנערות שהתבגרו בצל אותן אימהות חוו את עונת הבלות שלהן כתקופה מפחידה ומאיימת, שבבוא היום, בתורה, תתגעש גם עליהן ותעשה בהן שמות. לתחושה הזו תרמו הבושה והמסתורין שאפפו את גיל המעבר, שמקורו ברפואת נשים פרימיטיבית, פשוטו כמשמעו: נטולת הבנה, ידע, מגוון תרופות וטיפולים, ובעיקר קשב של רופאים, שהתייחסו לנשים הללו כאל פרטים שיש להעמיס על מסוע תרופות האסטרוגן והפרוגסטרון וחסל בלבולי מוח.

הזמנים האלה, תודה לאל, מאחורינו, וכיום אנחנו נהנות מרפואה ייעודית המספקת רופאות מומחיות, עושר תרופות, תוספי מזון וטיפולים וסדנאות ייעוץ, תמיכה וליווי. ההבנה כי מדובר בקטגוריה רפואית לכל דבר היא צעד נוסף בצמצום הפערים לטובת נשים. משהתמסד הענף הרפואי הזה, הוסר גם הקלון שהוצמד לתקופה האפלה הזו בחייהן של נשים, והיא מפוטפטת עד זרא בפודקאסטים, בתוכניות טלוויזיה ורדיו, בכתבות בעיתונים, ברשתות החברתיות ובסרטים דוקומנטריים.

מפורסמות דוגמת מישל אובמה ואופרה ווינפרי משגררות את הנושא מעל במות ציבוריות; השחקנית נעמי ווטס עומדת בראש "סטריפס", אתר שבו היא מייעצת לנשים בגיל המעבר ומוכרת להן, לכל המרבה במחיר, מרכולת לוויסות התסמינים, ממש כמו רעותה גווינת' פאלטרו, שעושה זאת ב"Goop", אתר הממבו ג'מבו-וולנס שלה. האחרונה, על פי כתבה שהתפרסמה ב"פורבס" ב-2023, היא גם אחת המשקיעות בסטארט-אפ מתחום הטלרפואה בשם "אברנואו" המציע טיפול הורמונלי חלופי, שאליו גייסה גם את חברותיה דרו ברימור ודמי מור.

הראשון שזיהה את האוצר הבלום המסתתר תחת האוסטיאופורוזיס היה ה"ניו יורק טיימס", כשחשף כיצד הפכו נשות גיל הבלות לפלח שוק מחוזר המגלגל מיליונים

על פי אותה כתבה, עד סוף שנת 2025 יניב שוק מותגי האופנה, היופי ואיכות החיים, המיועדים לטיפול בבעיות הפיזיות והקוסמטיות של נשים בגיל המעבר, כ-600 מיליארד דולר. אלא שהראשון שזיהה את האוצר הבלום המסתתר תחת האוסטיאופורוזיס היה ה"ניו יורק טיימס", כשפרסם ב-2022 את הכתבה "ברוכים הבאים לבהלה לזהב של גיל המעבר", שבה נחשף כיצד הפכו נשות גיל הבלות לפלח שוק מחוזר המגלגל מיליונים.

כמו בכל מהפכה תרבותית אחרת בהיסטוריה, גם לנוכחית מתבקש שיתלווה טקסט ספרותי מכונן שיגדיר את רוחה וטיבה. יש הנשבעות כי מדובר ברומן "על ארבע" מאת הסופרת האמריקנית מירנדה ג'וליי, שראה אור בארה"ב ב-2024 ועכשיו הגיע לכאן וכונה בלהט הבאז "הרומן הגדול הראשון על מנופאוזה". עלילתו: מעשה באישה על סיפו של גיל הבלות, היוצאת לאודיסיאה של ריגושים מיניים ומגלה לבסוף את השלכות המסע על חייה ועל חיי משפחתה.

כנשים עצבניות, מיוזעות, דולפות שתן וסידן, שעוד רגע גם הליבידו יתנדף מאיתנו, תסכימו שמגיעה לנו יצירה מורכבת, מסעירה ונועזת יותר. יש לנו עוד זמן למעשיות סבתא.