יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ, שהוא אמנם לא פוליטיקאי מבריק אבל גם לא אידיוט שימושי, מודע לכך שחיי הממשלה הנוכחית קצרים. בצעד פוליטי שאינו הולם את יכולותיו הפוליטיות, עשה אתמול נכון כשהציג תוכנית שמשלבת בין הצרכים הפולטיים-הישרדותיים שלו לבין הבעיות הבוערות בחברה הישראלית - החזרת החטופים וחקיקת חוק גיוס שיקל את הנטל למשרתים.
כמי שרואה את הסקרים, שמנבאים לו לראות את הכנסת בערוץ הכנסת בלבד, עדיף לו להיות שר בכיר, וכך להתייצב לבחירות הבאות. אם אכן יחבור לנתניהו, יש להניח שכדי להצדיק את הפליק־פלאק ולשרוד את מערכת הבחירות, יהפוך כל אבן על מנת להביא לקידום הסכם שיחזיר ולו חלק מהחטופים הביתה. ולמה שנתניהו יסכים לקבל את מי שלא חדל להשמיץ אותו? כי הוא זקוק ללגיטימציה ובעיקר למרכוז. אם גנץ משמאלו וסמוטריץ' מימינו, הוא הופך למרכז.
צלצול פעמוני הבחירות שנשמע בחוזקה מקרב אותנו לרגעי ההכרעה. ההערכה שהכנסת תפוזר מייד לאחר החגים ושהבחירות יתקיימו בסוף השליש הראשון של 2026 הגיונית. כי הממשלה הנוכחית לא תפוזר בגלל חוק הגיוס. היא תיפול על חוק התקציב. שילוב של חוסר רצון לצד חוסר יכולת.
הממשלה תיפול על התקציב
אם חוק התקציב לשנת 2026 לא עובר עד 31 במארס, הכנסת מתפזרת על פי חוק. כבר עתה ברור שאין רוב לתקציב שמציע האוצר. כבר עתה ברור שתקציב 2026 אמור להיות תקציב של גזירות שהציבור יתקשה לעמוד בהן.
הגזירות יהיו כבדות פי כמה אם הלחימה והרצון לכבוש את עזה ומחנות המרכז יתממשו. כבר כעת הוצמד תג מחיר מאוד גבוה לתוספת תקציב למשרד הביטחון. בשלב זה הוא ממומן מהקיצוץ הרוחבי, בגובה 3.5 אחוזים מכל משרדי הממשלה. פחות חינוך, פחות בריאות, פחות רווחה. פחות מהכל.
רה"מ נתניהו, אם יחליט להתמודד בבחירות הבאות, לא ירצה להיות זה שמציג תקציב שמכביד את העול על האזרחים, נוסף על שערוריית הפטור לחרדים. זו הסיבה לקבוע מועד לבחירות במארס הקרוב. או אז, גם לא צריך להעביר תקציב גזירות על תקציב שהוא 1 חלקי 12 של התקציב הקיים, עד שמוקמת ממשלה.
ועד שכולם יחליטו מה יעשו בבחירות הבאות, נמשכת ההתעמרות במשפחות החטופים. נשיא ארה"ב אמר שלשום, כמדבר אגב אורחא, שיש פחות מ־20 חטופים חיים. יושב לו טראמפ במשרדו הסגלגל ובאחת הופך את חייהן של משפחות החטופים. כמה אכזריות. כמה חוסר התחשבות.
קשה היה שלא להשוות את זה לדבריה של אשת ראש הממשלה, שפלטה בשיחה שיש פחות מ־22 חטופים חיים, וצדקה. כעת בא טראמפ ומקטין את עקומת החטופים החיים. כיצד הם ישנים בלילה ביודעם שיכלו להציל והתעקשו על שטויות.
היה זה הנשיא האמריקני הראשון, ג'ורג' וושינגטון, שאמר: "מלחמה ממושכת אינה יכולה להישען רק על עקרון הפטריוטיות. היא צריכה להיות מלווה גם בתקווה להבטחת אינטרס כלשהו או תגמול".
בשלב זה נתניהו וטראמפ אינם מציעים תקווה ולא תגמול. אנו מקבלים מהם רק עוד ועוד מופעים של חוסר רגישות וחוסר התחשבות.
ולעניין חוסר ההתחשבות והרגישות. סיפר לי מנכ"ל של גוף ציבורי גדול, שבעבר היה עוזרו של השר לשעבר, אפרים סנה, שהם נסעו יחד לנסיעה רשמית לארה"ב. הטיסה חזרה נקבעה ליום חמישי. הוא הציע לשר, להישאר לסופ"ש. השר ענה לו: "זו נסיעת עבודה ולא פאן. המדינה משלמת לך את הנסיעה ואסור לך לנצל זאת. נקודה".
ראוי היה לשרי הממשלה, ובראשם שרת האין תחבורה, מירי רגב, להחיל על עצמם תנאים מחמירים, ולא להשתמש בקופה הציבורית כאילו היתה קופה פרטית. וגם אם השרה אומרת, שעל ימים שמעבר לעבודה היא משלמת. זה אולי נכון, והיא כנראה משלמת על המלון והארוחות, אבל לא על הטיסה חזור ולא על המאבטחים שנשארים איתה גם באותם ימים נוספים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו