המשימה להילחם על תמיר היא של כולנו

נולדתי כשהיית בן 15. בת אחרי שלושה בנים. שנינו החזקנו את הקצוות בבית - אתה כנער קיבוצניק מתבגר, ואני כילדה קטנה. אולי הפער בינינו גדול, אבל במציאות הוא היה הרבה יותר קטן ממה שאחרים חושבים.

היה לנו הרבה זמן איכות, כשהיית שומר עליי או לוקח אותי לטיולים, ורק היום אני יודעת להגיד כמה הוא השפיע עליי. דקות ושעות של אושר שבהן הכרתי את העולם דרך העיניים שלך. לימדת אותי להישאר נאמנה לעצמי ולא להתייחס למה שאחרים אומרים עליי. לצחוק בלב על מי שצוחק עליי. לימדת אותי לספור עד עשר, לנשום ולהירגע, לחשוב לפני שאני עונה או פועלת.

תמיר, אתה לא מאמין כמה הדברים האלה עוזרים לי היום במאבק עליך ועל החזרתך הביתה. כמה חשבתי על זה רק לפני שבוע, כשמישהו צרח וקילל אותי רק כי לבשתי חולצה שלך.

אנשים שמכירים את שנינו אומרים שאנחנו דומים ביכולת שלנו לחבר אלינו אנשים. אני משתמשת היום בכוח-העל הזה שלנו כדי לחבר אנשים אליך, כדי שלא יהיה ספק שאתה זה הם, הם זה אתה וכולם זה אנחנו. שהמשימה להילחם עליך היא של כולנו.

היית הגיבור שלי כשהייתי קטנה והסתכלתי עליך בעיניים מעריצות. היית הגיבור של כולנו בבוקר 7 באוקטובר כשיצאת ראשון מהבית בלי לספור עד עשר, ומאז אני סופרת כבר 683 ימים. אני מודה שהתעייפתי כבר לספור.

מתי כבר נפסיק לספור ימים, חטופים, אכזבות? שלשום ספרנו את היום ה-681, ועם ישראל עצר בו הכל - אזרחים ואזרחיות שאכפת להם יצאו מהבית עמדו ברחובות. לא סתם הסקרים הראו ש-80% מהעם בעד השבת כל החטופים וסיום הלחימה. ראינו אותם איתנו בהמוניהם בכיכר.

עד שיחזרו כולם

אם יש פסוק מהתורה שהוא עבורי דרך לחיים - זה "את אחיי אנוכי מבקש". כשיוסף נשלח על ידי אביו יעקב אבינו לחפש את האחים שלו, הוא פוגש איש זר בדרך וכל מה שהוא רוצה לדעת זה איפה הם.

אני יודעת איפה אחי הבכור, אבל אני לא רוצה אותו שם. אני רוצה שיחזירו את תמיר ועוד 49 חטופה וחטופים, כל אחד למשפחתו - מי לחיים ומי לקבורה.

ביום ה-683 אני מבקשת מכם עם ישראל: אל תעזבו את המשפחות, אל תעזבו אותנו. כולנו אחים ואחיות, והמאבק הזה הוא על דמותה של המדינה שלנו, על הערבות ההדדית ועל הסולידריות שתמיר הוא הדוגמה להן. ביום ראשון הבא ישראל שוב תעצור – כי אי אפשר שנמשיך בשגרה.

תמיר, בגיל 15 הפכתי בזכותך לדודה וכמו שאתה שמרת עליי, אני אשמור על אסף ועל נטע. אלמד אותם להישאר נאמנים לעצמם ולספור עד עשר, אבל לפני שאוכל לעשות את זה כמו שצריך, אנחנו צריכים להפסיק לספור את הימים עד שתחזור. עד שיחזרו כולם. את שאר הדברים שאני באמת רוצה להגיד לך, אמשיך להגיד בשיחות שהן רק שלנו.

אוהבת ולא מוותרת עליך לעולם, אחותך הקטנה.

הכותבת היא אחותו של החלל החטוף רס"ר תמיר אדר המוחזק בידי חמאס כבר 683 ימים