שתיים-שלוש כסת"ח: עצימת העיניים של צה"ל בסוגיית מקרי האובדנות

בשבועות האחרונים שוב עלה לכותרות אחד הנושאים המדממים ביותר במדינה שסיימה בהצטיינות את לימודי המכאוב שנכפו עליה, כאשר נחשפנו ליותר ויותר מקרים של משרתי צה"ל בסדיר ובמילואים ששלחו יד בנפשם בתוך זמן קצר. "נכון לעכשיו יש 16 מקרים", ציין בשבוע שעבר ראש מטה אגף כוח האדם בצה"ל, תת־אלוף אמיר ודמני, כשהוא מתייחס לנתוני שנת 2025 בוועדת המשנה למשאבי אנוש בכנסת. בהמשך דבריו פירט בדבר הצעדים שנוקטים בצבא כדי להתמודד עם מה שמסרבים לתאר שם כ"תופעה", ומובן שלא שכח לחדד שהכל קורה תוך "התאמת מערך המענים בהרחבה, בדיוק ובהעמקה לרוח התקופה". דיוק, לא פחות.

למעשה, במשך התקופה האחרונה מהדהד הצבא שני מסרים עיקריים כשהוא נדרש לסוגיה. המסר הראשון, שמשרת את הכסת"ח המזוהה עימו כל כך בצורה צינית ומחליאה, וזה שתת־אלוף ודמני ציין במילותיו במהלך אותו דיון בכנסת - הוא שחרף מקרי ההתאבדות הרבים מאז תחילת המלחמה, לא ניתן לקבוע שמדובר בתופעה. "אף שבראייה חציונית יש עלייה במספר האירועים, אם מסתכלים על כל מקרה בודד כפרט לא ניתן לקבוע שמדובר בגל", אמר. לכאן מצרף צה"ל שחקן חיזוק משמעותי שפותר מבחינתו את הבעיה כולה, או לפחות מצליח להשליך אותה על אחרים במגרש - מתחילת המלחמה יש גידול מאסיבי במספר משרתי המילואים, ועל כן גם מספר השמים קץ לחייהם גדל בהתאמה. כמו שואל: "מדוע אתם באים בטענות דווקא אלי?" מדינת ישראל - זבש"ך.

המסר השני הוא שמבחינת הצבא לא נכון לקשר את כלל מקרי ההתאבדות בעת האחרונה דווקא ללחימה בעזה. זאת בשל העובדה שאף שחלק ניכר מהמשרתים שהתאבדו עשו כן בגלל הלחימה והשפעותיה על מצבם הנפשי, בהחלט קיים נתון לא מבוטל של משרתים שהוציאו את החלטתם האחרונה לפועל במהלך הכשרתם או תוך כדי שירות בתפקיד עורפי.

צה"ל מתדרך בנושא ומציין שכל אירוע התאבדות מתוחקר "במטרה למנוע הישנות מקרים דומים". לצד שבחים שהצבא מבקש לקבל על הקמת מרכזים והגדלת תקנים, נראה כי הוא מסרב לתפוס שהשיטה לא עובדת.

על מה בעצם מגיעים השבחים? איפה אותם תחקירים על 54 אחינו ואחיותינו שגדעו את חייהם בשנתיים האחרונות ברגע, כי חשבו שזה המפלט האחרון עבורם בתוך מערכת אטומה? אם אתם טוענים שמרבית המתאבדים לא פנו לסיוע - תאתרו את הבאים בתור. שאלו שאלות, הקשיבו ברוב קשב ופתחו את הלב. עבדו מתוך רצון ושאיפה אמיתיים להפסיק את התופעה שאתם מתעקשים לא להגדיר כך.

אחרי שבתחילת ינואר פרסם צה"ל את נתוני החללים והפצועים בשורותיו, פרסמנו במדור הזה ממש ("המחיר השקוף או האנשים השקופים", 9.1.25) טור על 21 המשרתים בסדיר ובמילואים ששלחו יד בנפשם במהלך 2024. כתבנו שמדובר בשיא מפוקפק של יותר מעשור, והתרעמנו על השימוש הציני שעשה הצבא בנתון המציג עלייה במספר משרתי המילואים כדי לטשטש את היקף המחדל ולנרמל אותו. שבעה חודשים אחרי - אנחנו נוכחים לדעת שכלום לא השתנה, ומקבלים גושפנקה של בכיר שמייצג את תפיסת המערכת כולה ולפיה לא מדובר בתופעה, ומי שחושב כך חוטא למציאות. מה יהיה המצב במארס 2026?