אלי אוחנה הוא דוגמה לתת־הייצוג של הביביסטים במיינסטרים התקשורתי. בין משתתפי התוכנית "המטבח המנצח" בקשת 12 הוא היחיד, וסביר להניח שגם בצוות ההפקה והעורכים. בעוד התקשורת מתיימרת לייצג את כלל עם ישראל, תומכי ליכוד מוצהרים כבר כמעט שלא תמצאו בה. אולי רק ב"אח הגדול", וגם זה בין השורות.
שנים של קמפיין השחרה, שהחמיר בחמש השנים האחרונות, ועוד יותר מאז 7 באוקטובר, עשו את שלהם ויצרו תחושה של בושה בקרב תומכי נתניהו, שהם, אגב, אנשי הימין המתונים ביותר במפה הפוליטית.
וכך, תומכי המפלגה הגדולה ביותר בישראל (אפילו בסקרים הכי פסימיים) מנודים מהמסך שלנו כאילו היו מצורעים ועמדתם הפכה לעמדה מבוזה, שמי שמחזיק בה הוא קיצוני ולא לגיטימי.
קוראים להם פשיסטים, נחותים, חסרי בינה, ו"מוזילים את המילה דיקטטורה", כפי שמציין אוחנה בתוכנית. "יכול להיות שאתה מתבטא ככה כי זה עוזר לך לפרנסה, אלי?", שואל כבר בפרק הבכורה מי שעשה שלושה אקזיטים. והרי המצב הפוך. על הדעות של אוחנה משלמים את המחירים הכי כבדים, בטח ובטח בתעשיית הבידור. אם הוא היה שומר את העמדות שלו לעצמו, הוא היה מרוויח הרבה יותר.
רונית הביביסטית, שהשתתפה באח הגדול בעונה עם זהבה בן, כתבה באחרונה בטוויטר שבן אמרה לה בשקט בשירותים שהיא תומכת בביבי, אבל היא לא אומרת את זה כי היא פוחדת שזה יפגע לה בקריירה. זה לא סימטרי, שני הצדדים לא חווים אותו דבר. מי שמבוזים ועוברים שיימינג הם אנשי הימין ולא אנשי השמאל. אפשר לראות את זה כבר בהצגת המשתתפים כשאוחנה מתואר כמי שיש לו עצבים, ואורנה בנאי מתוארת כמי שיש לה עקרונות.
קוראים להם פשיסטים, נחותים, חסרי בינה, ו"מוזילים את המילה דיקטטורה", כפי שמציין אוחנה בתוכנית. "יכול להיות שאתה מתבטא ככה כי זה עוזר לך לפרנסה, אלי?", שואל כבר בפרק הבכורה מי שעשה שלושה אקזיטים. והרי המצב הפוך. על הדעות של אוחנה משלמים את המחירים הכי כבדים, בטח ובטח בתעשיית הבידור. אם הוא היה שומר את העמדות שלו לעצמו, הוא היה מרוויח הרבה יותר.
רינה מצליח ואורנה בנאי זוכות להזדהות ולהשתתפות בכאבן על המחירים שהן משלמות בגין דעותיהן. בנאי מתלוננת על כך שאיבדה את "אהבת הקהל", אלא שזה לא בגלל עמדותיה אלא בגלל הבוז שביטאה באופן מופגן כלפי אותו קהל, שהיא מצפה שימשיך לאהוב אותה.
גם מצליח וגם בנאי אמרו דברים קשים מאוד על תומכי נתניהו בבמות הכי מרכזיות, מול הקהל הכי גדול. מצליח שידרה מדי ערב בפלטפורמת התקשורת הכי משמעותית והכי נצפית במדינת ישראל. הקהל, לעומת זאת, מביע את דעתו ברשתות החברתיות, מפלטם של החלשים, של מי שאין להם במה.
גם אם מדובר בתגובות בוטות ואפילו לא ראויות, התיאור שלהן כ"לינץ'", כפי שהן עושות בתוכנית, שוחק לחלוטין את משמעות המילה. זה חלק נוסף מקמפיין ההשחרה ביחד עם הכינוי "מכונת הרעל". הביקורות השליליות שמתנגדי נתניהו ואנשי שמאל מקבלים ברשת מוצגות כקמפיינים מתוזמרים ולא כתגובות אותנטיות של אנשים. לכאורה, האנשים האלה לא קיימים. ואם הם קיימים, אין להם עמדות. הם מכונת רעל. מכונה ותו לא.
זה לא קשור רק לעמדה פוליטית.
הקושי לקבל מזרחים בעמדות מפתח ושלטון לא התחיל היום וגם לא בשנים האחרונות. אותו קושי הוביל למהפכה המשפטית של אהרן ברק, שהיום אנחנו מבינים עד כמה היא הצליחה. רואים את זה במיוחד בשליטה המשפטית בכל מינוי ובהעלמת הנושא דרך היעדר הסטטיסטיקה בכל הנוגע למוצא. אבל העובדות ברורות לעין. אוחנה מדבר אותן במפורש. הוא מבין היטב את יחסי הכוחות ואת המצב החברתי שאנחנו נמצאים בו, אבל מוצג (כמו תמיד, ככלי להשתקה) כמי שעדיין סוחב איתו משקעים ותחושות קיפוח. תחושות, כמובן, לא עובדות מציאות.
אבל במטבח המנצח, ולמעשה בכל תוכניות הטלוויזיה של המיינסטרים, מחכים שאלי אוחנה "יבין", כמו שאומרת רותי ברודו. מחכים שכל הציבור הימני במדינת ישראל יבין. למה? כי "זה לא סתם דעה, זה הרבה יותר מדעה", כמו שציינה בנאי, ומצליח סיכמה יפה: "התמיכה בביבי היא לא רציונלית, היא תמיכה של כת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו