חמאס בקמפיין הרעבה? ששש... אל תעירו את מערך ההסברה

שיחה אחת, לפני כשלוש שנים, שינתה לי לגמרי את התפיסה בתחום המאבק בדה־לגיטימציה וב־BDS.

השיחה היתה עם איציק צרפתי, חבר שיצא לשליחות ציונית בבריטניה, כשבאמתחתו שנים של עשייה ציבורית בישראל. בלב המאפליה בלונדון נפל לו האסימון, נפילה שצריכה להדהד בראש של כולנו.

"המאבק בדה־לגיטימציה נגד ישראל", הוא אמר לי אז, "זה לא עניין שולי של 'הסברה' על התדמית של ישראל כדי שיבואו עוד תיירים או כדי שלא יחרימו מוצרים מישראל. המאבק ב־BDS הוא מרכיב מרכזי בביטחון הלאומי של ישראל".

זה נשמע קצת פומפוזי, אבל הוא ביסס את זה, כבר אז ב־2022, באופן קצר ומובהק. באמצע מבצע צוק איתן - הוא תיאר - מעבר לתקיפות אנטישמיות ושיירות רכבים עוינים שהטילו אימה בשכונות היהודיות בלונדון, היה קמפיין ממוקד על חברי ממשל ופרלמנט בדרישה לאמברגו נשק על ישראל. מספיק לחץ על אנשי מפתח בודדים - והקערה עלולה להתהפך.

לא צריך הסברה של סרטונים על החופים של תל אביב, או על ישראל אומת ההייטק. צריך מערך הסברה כי תודעה היא כלי נשק, לא פחות חשוב מנגמ"ש או מסוק.תראו מה חמאס עשה עם תמונות פייק של ילדים גרומים וערומים. הוא ניסה להשיג יעד דרך משא ומתן עם ישראל, ובסוף השיג את זה בחינם, בלי שום מחיר, כשהוא ממשיך להרעיב את האחים שלנו במנהרות.

אמברגו נשק הוא עניין מובהק של ביטחון לאומי, נכון? תרוצו עכשיו שלוש שנים קדימה, לימינו אנו, לעלילת ההרעבה בעזה. הקמפיין השקרי מבית חמאס אומץ בחום בידי כלי תקשורת בעולם ובישראל וחלחל לממשלות, אפילו ידידותיות, שדרשו מישראל לעשות מעשה. במשך ימים ארוכים לא היתה שום תגובה מערכתית של מדינת ישראל. התוצאה: פתיחת שערי הסיוע בדיוק כפי שחמאס רצה. גורמים עוינים שיחקו מול שער ריק, נגסו גם באוהדי ישראל שהתכווצו מול התמונות השקריות של ילדי עזה, והובילו לפגיעה בביטחון הלאומי של ישראל.

מדינת ישראל פשוט לא קיימת. במשרד ראש הממשלה יושב מערך ההסברה הלאומי, גוף שביכולתו לאזן מעט את התמונה באמצעות פעולות מתמשכות ונכונות. הבעיה היא שהוא מסורס וריק לחלוטין.

תחלקו כמה שתרצו על נפתלי בנט, אבל בזמן כהונתו כראש ממשלה הוא מינה את אלעד טנא המצוין שהחיה את המערך החשוב הזה, בבניית תשתית מידע והסברה לישראל. לפיד הדיח את אלעד ביומו הראשון בתפקיד, ונתניהו הזניח את המערך לחלוטין.

אם אנחנו במלחמת התקומה, כפי שמגדיר אותה ראש הממשלה, איך זה שאין אף אחד בבית?

מדינת ישראל מדממת ומאבדת גם ידידים, לא רק צוברת אויבים. השמדת הערך של המדינה היהודית בעיני אומות העולם היא לא רעש רקע. ההנבטה של מה שאנחנו רואים בקמפוסים בשנים האחרונות כבר עולה לדרג מקבלי ההחלטות ומעצבי התודעה בדור הקרוב, ומאיימת על הלגיטימיות של הרעיון הציוני.

וכן, יש לנו תפקיד נוסף. מדינת ישראל כמדינת היהודים מחויבת לפרוס את מטרייתה גם על יהודי העולם, כי האיום והסכנה שהם חשופים להם הם איום על הלאום היהודי ולא רק על מדינת ישראל.

לא צריך הסברה של סרטונים על החופים של תל אביב, או על ישראל אומת ההייטק. צריך מערך הסברה כי תודעה היא כלי נשק, לא פחות חשוב מנגמ"ש או מסוק.תראו מה חמאס עשה עם תמונות פייק של ילדים גרומים וערומים. הוא ניסה להשיג יעד דרך משא ומתן עם ישראל, ובסוף השיג את זה בחינם, בלי שום מחיר, כשהוא ממשיך להרעיב את האחים שלנו במנהרות.

תפקיד מלחמת התודעה הוא לא מטבע עובר לסוחר כ"משרד הסברה" כזה או אחר, או משימה נוספת למשרד החוץ. הוא צריך לקבל תוקף, תקציבים ומשאבי כוח אדם, כולל סנכרון ועבודה צפופה וחכמה עם ארגוני הביטחון בישראל. המלחמה היא לא נגד כמה סטודנטים אנטי־ישראלים אלא מערכה מדינתית, ומי שעומד מאחורי הקמפיינים הללו, עם הררי כסף, הן קטאר, טורקיה ומדינות נוספות.

ולכן צריך פה מדינה, לא כוחות גרילה. צריך מדינה שתבין כי מדובר בעניין של קיום; צריך מדינה שתבין כי זו ריצה למרחקים ארוכים; צריך מדינה כי אם אין היא לה - מי לה.