אמנם הפלשתינים חגגו ניצחון במהלך החודש האחרון, בכך שמספר לא מועט של מדינות חשובות ומרכזיות בעולם הכירו במדינה פלשתינית, ואחרות אמרו כי עוד יכירו בה בספטמבר, אך אין ספק שהחגיגות עוד מוקדמות, אולי מוקדמות מאוד.
ההכרה במדינה פלשתינית היא הכרה סמלית בלבד, וגם אם 147 מדינות מתוך 173 מדינות החברות בארגון האומות המאוחדות יכירו בפלשתין כמדינה בעצרת האו"ם הבאה בספטמבר הבא, עדיין ממשל דונלד טראמפ ימנע זאת באמצעות הטלת וטו, יציל את ישראל וימנע את הסתבכותה בעיקר בדין הבינלאומי.
עיקר הבעיה של ישראל אינו בהכרת מדינות העולם במדינה פלשתינית או בשלטון הרשות הפלשתינית כמדינה חברה באו"ם. הרי כבר ב־15 בנובמבר 1987 הכירו עשרות מדינות במדינה פלשתינית שהכריז עליה יאסר ערפאת, וגם היא היתה חסרת משמעות בשטח. הבעיה היא שההכרה תביא להפיכת ישראל למדינה מצורעת ומבודדת בין אומות העולם.
30 שנה הימין בשלטון, והוא מנסה להעלים את הסוגיה הפלשתינית, כל פעם בדרך אחרת. פעם בצעדים חד־פעמיים, פעם בסיפוח שטחים והקמת התנחלויות חדשות, ופעם באיום לכבוש מחדש את הרצועה ולגרש את תושביה. אך הסוגיה לא נעלמה ולא תיעלם כל עוד אין פתרון מדיני אמיתי והסדר שייתן את הביטחון לישראלים ואת העצמאות לפלשתינים
אנו עדים לתהליך כזה בתחומים רבים - רדיפת תיירים ישראלים, החזרת משלחות דיפלומטים ישראליות, משיכת כספי השקעות של קרנות מהגדולות בעולם, פניות לערכאות משפטיות שונות בעולם נגד ארגונים ישראליים ונגד יחידים, וכנראה אנחנו רק בהתחלה.
המצב יחמיר ככל שטראמפ יתקרב לסיום הקדנציה. בשנה האחרונה ישראל הפכה לתלויה באופן ישיר ובלעדי בטראמפ עצמו, ומה יקרה ביום שהוא יחשוב אחרת מראש ממשלת ישראל, למשל בנושא החזרת החטופים או הכנסת הסיוע ההומניטרי לעזה, וישראל תתנגד לכך? אז, ישראל עלולה לעמוד בפני סכנה ממשית.
הסכנה אינה על ממשלת ישראל ושריה - דווקא הם מצטיירים בישראל כפטריוטים וכמי ששומרים על האינטרסים הלאומיים, בין השאר גם על גבולות המדינה שאינם מוגדרים עד כה.
לכן הסכנה האמיתית ואולי המיידית היא בבידוד הכלכלי, העסקי, התיירותי והאקדמי ודחיית כל שיתוף פעולה עם גוף ישראלי, במיוחד מרכזי מחקר ואוניברסיטאות.
לא במקרה ארבעה ראשי אוניברסיטאות בישראל שיגרו מכתב לראש הממשלה וקראו לו לפעול למניעת הרעבת האוכלוסייה העזתית. ברור שמכתב זה אינו מכוון כלפי הציבור בישראל, שאינו חשוף לכל מה שמתרחש בעולם, אלא נועד לאותת לאוניברסיטאות רבות בעולם וגם לתורמים ש"אנחנו לא יושבים בחיבוק ידיים", כי הם חוששים מנקיטת צעדים נגדם.
30 שנה הימין בשלטון, והוא מנסה להעלים את הסוגיה הפלשתינית, כל פעם בדרך אחרת. פעם בצעדים חד־פעמיים, פעם בסיפוח שטחים והקמת התנחלויות חדשות, ופעם באיום לכבוש מחדש את הרצועה ולגרש את תושביה. אך הסוגיה לא נעלמה ולא תיעלם כל עוד אין פתרון מדיני אמיתי והסדר שייתן את הביטחון לישראלים ואת העצמאות לפלשתינים.
לפני ממשלת ישראל - על אזרחי ישראל לראות את התמונה המלאה, ובעיקר לא להאמין להבטחות של הממשלה הנוכחית.
כי גם לכוח הצבאי יש גבול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו